"אפילו השלטים שהנפנו היו במימון אישי שלנו". מחאת המשפחות השכולות
"אפילו השלטים שהנפנו היו במימון אישי שלנו". מחאת המשפחות השכולותצילום: פלאש 90

בשונה משלל העצומות נגד נתניהו, מסע המחאה הזה לא היה קיים כלל בשביל מי שצפה בערוצי הטלוויזיה המובילים. אף ידיעה לא נמסרה בעניין, אבל בשטח, מרגע שהתגלתה כוונתו של בני גנץ לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת בהרכבת ממשלה בראשותו, ובמשך שבועיים ימים, עשרות הורים ובני משפחה ששכלו את יקיריהם בפעולות טרור מחו בדרכם נגד המהלך. רק יום אחד באמצע השבוע הפכה פתאום המחאה המוסתרת לקמפיין מאורגן ורב משמעות, כשעיתונאי 'הארץ' חיים לוינסון חשף שהליכוד עומד מאחורי הקמפיין. הידיעה עצמה לא הכילה שום הוכחה לחשיפה, אבל לחברי כנסת משמאל זה כבר הספיק כדי לתאר את המשפחות השכולות כ"שכירות חרב של הליכוד".

"על איזה קמפיין הם מדברים?”, אומרת בכעס מירב חג’אג’, אמה של סגן שיר חג’אג’ שנרצחה בפיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב. "אפילו השלטים שהנפנו היו במימון אישי שלנו. אנשים באו מדם ליבם. הרצל בעלי עבד קשה מאוד כדי להקים את המאהל, יום ולילה. משפחות שכולות באו ועמדו איתנו שעות וימים. זה משהו שיצא לנו מתוך הנשמה”.

"הכשירו את השרץ"

כשמשוחחים עם בני המשפחות השכולות ושומעים את הכאב האותנטי, מבינים שהמהלך שרוקם גנץ נגע להם בנימים הדקים ביותר של הנפש, הרחק מהאזור שבו מתנהלים החישובים הפוליטיים. "המחאה שלנו התחילה להתגבש לפני שבועיים, מיד כששמענו על הכוונה של גנץ”, מתארת חג’אג’. "ביום רביעי הייתה החלטה בפורום ‘בוחרים בחיים’, פורום של משפחות שכולות שנלחמות נגד הטרור. החלטנו על מאהל מחאה מול בית הנשיא, לקראת סבב ההתייעצויות וההמלצות שהיה צריך להתקיים שם”.

פורום ‘בוחרים בחיים’ פועל כבר כמה שנים ובכמה מישורים שונים נגד הטרור. עד לתחילת המחאה האחרונה היו שותפות לו 120 משפחות. המחאה האחרונה הייתה נקודת שבר כזאת בשביל משפחות שכולות, מספרת חג’אג’, שבשבועיים שחלפו מאז שהחלה היה גל של הצטרפויות לפורום. עד סוף אותו שבוע סיים הרצל חג’אג’ להקים את המאהל מול בית הנשיא, ונכחו בו ברצף משפחות שכולות שמחו נגד הכוונה של גנץ להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת.

השלב הבא של משפחות המאהל היה ניסיון לקבוע פגישות עם חברי מפלגות כחול לבן וישראל ביתנו שעשויים לטרפד את המהלך. חברי הכנסת חילי טרופר, יועז הנדל, צבי האוזר ועודד פורר הסכימו לפגישה, בוגי יעלון סירב. “אנא שמרו על כבוד החללים! הם אינם כלי משחק פוליטי!", כתב להם יעלון בתגובה לפנייתם, בדרכו העדינה והרגישה. מהפגישות עם חברי הכנסת האחרים, חג’אג’ התרשמה כי הם שותפים לתחושותיה באשר לאפשרות שתוקם ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. "כולם מאוד תמכו, אבל לא היו מוכנים להתחייב לכלום”, היא מספרת. "הנדל הסכים רק לומר שלא תקום ממשלה שלא תילחם בטרור. השאלה האם יהיה להם האומץ להצביע נגד. בשלב הזה, אחרי שהצטרפו להמלצות יחד עם המשותפת, הם הכשירו את השרץ”.

הקמפיין של המשפחות השכולות, כאמור, היה הכול חוץ מקמפיין מאורגן ומתוזמן. כל משפחה פעלה מדם ליבה ובאופן ספורדי. במקביל למאהל המחאה ובלא תיאום החליט אליחי בן ישי, אחיה של רות פוגל הי"ד שנרצחה בביתה באיתמר יחד עם בעלה ושלושה מילדיהם, לצאת למסע מחאה משלו. “לפני שבועיים, כשהרעיון התחיל להתבשל ברצינות, הרגשתי שאני לא יכול להישאר אדיש”, הוא מתאר. "יצאתי למסע המחאה שלי נגד הכוונה להקים ממשלה באמצעות תומכי טרור. ביקרתי בביתם של חמישה חברי כנסת: אורית פרקש-הכהן, צבי האוזר, אנדריי קוז’ינוב וגבי אשכנזי מכחול לבן, ועודד פורר מישראל ביתנו”.

בן ישי מספר שדלתם של רוב חברי הכנסת שאליהם נסע נותרה סגורה בפניו, אם כי הוא לא יודע מי מהם היה בביתו ומי לא. קוז’ינוב היה היחיד שפתח לו את הדלת. "אמרתי לו שזה כלל אנושי וטבעי, שמי שתומך ברצח שלך אתה לא משתף איתו פעולה ונותן לו להכריע בעניינים לאומיים. לאלו שלא פתחו השארתי מכתב באותה הרוח. חשוב לי להדגיש שאני לא אומר לפוליטיקאים מה כן לעשות, אני לא נכנס למישור הפוליטי. לגיטימי בעיניי תרגילים פוליטיים, ולגיטימי שכחול לבן תפעל כדי להחליף את השלטון. אני רק מוחה על שיתוף פעולה עם תומכי טרור. יש קווים אדומים שלא חוצים, וזה קו אדום שמשוח בדם של הרבה יהודים".

התעלמות התקשורת

אחרי שבועיים של מחאה בעצימות נמוכה שהובילו המשפחות השכולות, שלב הרתיחה הגיע ממש במקביל לרגע האמת – ההמלצות שניתנו בבית הנשיא ביום ראשון. השידור החי מבית הנשיא הצליח לרגע לסדוק את רצף העיסוק בקורונה ולמשוך את תשומת ליבו של הציבור. הדיבורים וההדלפות הפכו לעובדה: 61 חברי כנסת המליצו לנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על בני גנץ, ובתוכם חברי הרשימה המשותפת, לרבות מפלגת בל"ד ומפלגת ישראל ביתנו. הרגעים הללו היו יריית הפתיחה לשלב הבא של המחאה.

בתוך כמה שעת שטף את הרשתות גל של פוסטים פרי מקלדתם של בני משפחות שיקיריהם נרצחו בפעולות טרור, כשהם מוחים במילים קשות ונוקבות על המהלך. מי שפתח את הסכר, וגם זכה לתהודה הגדולה ביותר, הוא גיא יחזקאל, בעלה של קים לבנגרונד-יחזקאל הי"ד. “אני רואה את המראות והלב מסרב להאמין”, כתב יחזקאל בפוסט שזכה לתמיכה של יותר מ-40 אלף משתמשים בפייסבוק. "מייחל להתעורר, כמו חלום בלהות. ארורים תהיו לעד, גנרלים שחצו את הקווים, וכעת צוהלים עם חבר מרצחים”.

במקביל התרחשה במאהל המחאה של המשפחות דרמה מצולמת שעוררה את הציבור. “אחמד טיבי הגיע לבית הנשיא כדי להמליץ, ואנחנו עמדנו שם והרעשנו וצעקנו", מספרת מירב חג'אג'. "בדרך כלל חברי הכנסת שמסיימים יוצאים מבית הנשיא כבר עם הרכב, נוסעים עד לסוף הרחוב לעמדה של העיתונאים, מצטלמים שם ויוצאים. טיבי בחר לצאת מבית הנשיא ברגל, הלך לאורך הרחוב כשהוא מתחבק ומשוחח עם אנשי התנועה לאיכות השלטון שעמדו בצד השני של הכביש. הוא הגיע יחד עם איימן עודה לעמדה של העיתונאים, ואחרי שסיימו שם עודה עלה על הרכב ונסע, אבל טיבי בחר לחזור בחזרה חצי רחוב ברגל ולעמוד מולנו.

"אני עמדתי מולו עם שאר המשפחות כשביד האחת שלי פלאפון שמצלם וביד השנייה החזקתי תמונות של הילדה שלי שיר", ממשיכה חג'אג'. "בהרגשה שלי הוא הסתכל לי בעיניים, הסתכל על התמונה, ואז סימן וי עם האצבעות. באותו רגע התרחש בי משהו שקשה לי להגדיר. שבר גדול. המשפחות רצו לכיוון שלו. אני גם צעקתי עליו. אחרי כמה דקות התעשתנו והוצאנו את הסרטון הזה. פניתי אישית לערוצים 11, 12, ו-13. ביקשתי גם לפני כן - בואו תסקרו אותנו. אף אחד לא שלח. בסוף פרסמנו את זה ברשתות החברתיות. ואז אחרי שזה יצא, הם אומרים שעומד מאחורינו קמפיין”.

"פגע בי אישית"

הסרטון שבו נראה טיבי כשהוא מחווה בידיו אות ניצחון כלפי המשפחות השכולות צבר תאוצה. שר הביטחון בנט פרסם אותו בתוספת מילים זועמות, וגם טיבי לא נשאר חייב והגיב בריאיון רדיו מאוחר יותר. אחרי הסרטון הזה כבר לא יכלו כלי התקשורת להתעלם ממחאת המשפחות השכולות, אך הם בחרו להתייחס אליו בזווית הייחודית שלהם – להכפיש אותו. הקמפיין, שלא היה קיים מבחינתם קודם, הפך ברגע אחד לקמפיין משומן וציני שמוביל הליכוד, כפי שכתב לוינסון ב’הארץ’ ובעקבותיו ערוצי תקשורת נוספים. הם גם קשרו למחאה את ארגון ‘אם תרצו’, שמיהר להגיב במכתב אזהרה חתום על ידי עו"ד זיו מאור. בריאיון רדיו ששודר למחרת, הגדילה חברת הכנסת קארין אלהרר מכחול לבן וכינתה את המשפחות השכולות "שכירות חרב של הליכוד". מאוחר יותר התנצלה על הביטוי, אך באותו משפט הוסיפה: "שלא תתבלבלו, השימוש של ראש הממשלה במשפחות השכולות לטובת הפוליטיקה שלו הוא תועבה".

"הם איבדו את הדרך, אין לי מילה אחרת להגיד”, אומרת חג’אג’ בתגובה לדבריו של אלהרר. "הם לא מוכנים לקבל זעקה של אנשים שמסרו את היקר להם למדינה. מתרצים לעצמם את זה במיליון ואחת סיבות. ‘קמפיין פוליטי’, ‘שכירי חרב’. הם אטומים לזעקה האמיתית שבאה מהבטן של האנשים, שמבטאת את הסלידה מפני הקמת ממשלה בתמיכה של מפלגה שמעודדת ומחבקת פעילי טרור".

"אנחנו נפגענו אישית מהטרור, ולכן אני חושב שהרגישות שלנו בעניינים מהסוג הזה גבוהה יותר ובצדק”, מסביר אליחי בן ישי את ההתקוממות הבלתי מתואמת של המשפחות. "אני ערני מאוד לאמירות של תמיכה בטרור כי הוא פגע בי אישית. עם זאת, הטיעון שלי לחלוטין רציונלי, אני לא מדבר מעמדה רגשית. אני חוויתי שכול, ולכן אני מתעורר ראשון, אבל אני אומר לכולם שימו לב למה שקורה. בנסיבות הקיימות, כשהקורונה בכותרות והאוזניים לא פנויות, אז הקשב לטרור נמוך עוד יותר, ולכן אני מעורר על כך”.