את השיחה עם הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר בשדרות, אנחנו מקיימים ביום שלישי בערב, עם פרסום ההנחיות החדשות של משרד הבריאות. ברקע קולות התלמידים שעדיין נשארו בישיבה, בהתאם לסבב ההוראות הקודם, מתחננים שלא לעזוב את בית המדרש, את הפנימייה, את לימוד התורה.
"קשה לי, אני נבוך", משתף הרב בכנות ובענווה ברגשות המעורבים הממלאים אותו נוכח הנסיבות החדשות. "אני מדבר עם הבחורים, הישיבה זה הבית שלהם", הוא מסביר את הקושי לשלח אותם הביתה. עד היום נמשך הלימוד בבית המדרש וברחבי הקמפוס של הישיבה על פי הוראות משרד הבריאות. "יש תלמידים שהסתננו לפה בחזרה. לומדים במרחק זה מזה, מפוזרים, אבל לומדים. הם מקבלים בקושי רב את הרעיון של הפסקת הלימוד בישיבה. לסגור את הפנימיות? זה הבית מבחינתם. אף על פי כן", הוא מדגיש, "אנחנו שומעים את ההוראות ומקבלים".
מקבלים את ההוראות, אמרנו, אבל הרב פנדל לא מסתיר את סימני השאלה שמעוררות בתוכו ההוראות ביחס לישיבות. בצניעות אופיינית הוא אומר: "לי אומנם אין מידע מה מסכן את הציבור ומה לא. אני אומר את הכול כתהייה ושאלה. אבל היינו רוצים שיתייחסו לישיבות כאל מקום חיוני", הוא מדגיש. "שהמומחים כמובן יחליטו אם זה אפשרי מבלי לסכן את הציבור. אבל אני רוצה שתהיה להם את ההבנה של חיוניות המפעל הזה, שיחריגו את הישיבות כמו את המפעלים החיוניים האחרים שממשיכים לפעול במתכונת חירום. עם הרחקות והגבלות, אבל לא משביתים אותם לגמרי. תורה מגנא ומצלא (מגינה ומצילה, ח"ר), שיבינו שזה מקום חיוני. אם אף על פי כן יחליטו שזה מסכן – כמובן נהיה הראשונים להבין את גודל האחריות. אבל אם מפעלים וסופרמרקטים אפשר להיכנס שם 30 אחוז מהרגיל, אז שייתנו גם לישיבות שיישארו שם 30 אחוז. שייתנו אפילו אחד שילמד בחדר, שאף אחד מבחוץ לא ייכנס – עדיין נישאר פה עם הרבה תורה".
אומנם זמן חורף נגמר ממילא בעוד כמה ימים, אולם קריאתו של הרב פנדל לבחון את הנושא מחדש מכוונת כבר אל הזמן הבא, שיתחיל בראש חודש אייר. "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", הוא מצטט את מאמר חז"ל, ומצהיר כי הוא מזדהה עם קריאת הכיוון שהתוותה ההנהגה הרוחנית של הציבור החרדי, להמשיך בלימוד גם בשינוי תנאים. "הייתה צריכה להיות קריאה כזאת גם מהציבור הישיבתי שלנו", הוא מצר, "החרדים הצליחו לקבל בהתחלה הוראות יותר מקלות ולכן המשיכו ללמוד, גם אם בפיזור ביותר חדרים. אצלנו היו ישיבות ומכינות שהזדרזו להגיד שסוגרים, בלי לנסות להמשיך".
כך או כך, קריאתו של הרב פנדל מופנית אל האחראים בממשלה וברשויות הבריאות, לפעול מתוך הבנה חדשה: "בתפיסת עולמנו, הישיבות הן חלק מהמשק. אנחנו צריכים להיות הדבר האחרון שסוגרים ולא הראשון".
"אנחנו כבר מתגעגעים"
בישיבת מרכז הרב אומנם פסק השבוע קול הלימוד מבית המדרש, אבל בחצר הישיבה נשמע לפחות שלוש פעמים קול מצהלות חתנים מחופתם, על חבריהם ורבניהם המלווים אותם בשמחה אל הקמת בית נאמן בישראל, תוך שמירת כללי ההרחקה. החתונות הללו, שזכו לעשרות אלפי צפיות ברחבי העולם היהודי, היו נחמא פורתא לראש הישיבה, הרב יעקב שפירא, שמכנה אותן "קידוש השם".
"זו הייתה החלטה מאוד לא פשוטה", משתף הרב בתחושות לפני סגירת בית המדרש, "לי ולכל הישיבה הייתה התלבטות רצינית אם לסגור את הישיבה כפשוטו ממש, וממתי". הצמצום היה בשלבים, בהתאם לשינוי בהוראות משרד הבריאות. מלימוד בפיזור ברחבי הישיבה, ועד להקדמת היציאה לחופשת בין הזמנים. "הלב שלי לא נתן לי לומר לבחורים לא לחזור לישיבה אחרי שבת שבה היו בביתם. בפרט במוצאי שבת, כשאליהו הנביא מלמד סנגוריה על ישראל, להגיד לאנשים לא לחזור לישיבה", הוא כואב את ההחלטה שנאלץ לקבל. בימים אלו נשמר הקשר בין הבחורים לר"מים בעזרת לימוד וירטואלי ואמצעים נוספים. "גם הבחורים וגם אנחנו כבר מאוד מתגעגעים", מגלה הרב שפירא.
לדבריו, גם אביו הרב אברהם שפירא זצ"ל בוודאי היה קורא להקפיד ולשמור על כל ההנחיות, כחלק מעבודת ה' של "ונשמרתם", "אבל בלי להיכנס לפאניקה", הוא מדגיש. הרב מצטט את דברי רבי עקיבא איגר בזמן המגיפה, לאחר שפירט הנחיות מעשיות: "והעיקר שלא להיכנס לעצבות". הוא גם מציין את הזכויות הרבות שמתווספות לעם ישראל בימים אלה: "אין איש יוצא מהארץ, כולם רוחצים את ידיהם, שומרים נגיעה, וכנראה גם שמירת השבת תהיה ניכרת". הרב מסיים בברכה: "שהדבר הזה לא ישפיע על שמחת חג הפסח. פסח זה זמן שבו כל הטבע הוא בהנהגה ניסית. שנזכה לראות זאת בעינינו".
"לא מפקירים מוצב"
בתוך כל הכאוס שאליו נשאב עולם הישיבות, יש מקום שבו דווקא התנאים יוצאי הדופן של שגרת הלימוד מאפשרים להמשיך בה גם כעת. ישיבת חומש המתחדשת, על ארבעים תלמידיה, ממשיכה בתפילות ובסדרי הלימוד הקבועים, תוך שמירה על ההרחקות הנדרשות. כשבית המדרש נמצא כל השנה באוויר הפתוח, גם שמירה על כללי משרד הבריאות לא מחייבת את תלמידי הישיבה לשוב לבתיהם. ראש הישיבה, הרב אלישמע כהן, מאמין שלא רק ההיתכנות הטכנית השאירה את תלמידיו ליד הגמרות, אלא גם רוחה הכללית של הישיבה: "יש פה חבורה שמוסרת את הנפש בלימוד כל השנה, הם חיים כל הזמן במעין חיילוּת. זה מאפשר להם להמשיך ללמוד כסדר גם במציאות מורכבת, בלי לצאת משיווי המשקל".
הרב כהן מדגיש כי אין לו שום כוונה לטפוח לעצמו ולתלמידיו על השכם, ומאידך גם לא להתריס חלילה. אנחנו שותפים בצרת הציבור, הוא מדגיש, שומרים על הכללים, אבל גם עושים את המחויב והמובן מאליו בלימוד התורה. "בסוף ההכרעה להישאר הייתה כי תלמידי הישיבה מרגישים שהם מחזיקים מוצב. גם בעצם החזקת המקום, וגם בלימוד התורה. כמו שברור שהצבא לא יפקיר מוצב, כך גם אנחנו – יש פה ישיבה ואנחנו צריכים לשמור עליה. אנחנו מאמינים שתלמידי הישיבות הם החיילים האמיתיים. מה יכול להציל אותנו אם לא תורה ותפילה?!", הכאב נשמע בקולו, "כמו שאי אפשר לסגור את מערכת הביטחון, אי אפשר לסגור את הישיבות. זו מערכת הביטחון הלאומית שלנו!".
מוצאי השבת שבו הוחלט על סגירתן של הישיבות חולל סערה בליבו של הרב כהן. הוא ניסה לדבר על ליבם של ראשי ישיבות, ליצור תנועה שתביא לאמירה רוחנית-תורנית, שבסופו של דבר לא נאמרה. "מאוד כאבה לי המהירות שבה נגבה המחיר הזה של קיום הישיבות. ציפיתי שתהיה לפחות אמירה שזה מחיר מאוד כבד, שינסו למצוא חלופות, כמו שעושים בצבא. אני לא בא לדון אף אחד, ואין לי אחריות כמו לראש ישיבה עם מאות תלמידים, אבל חייבת להיות אמירה שגם אנחנו מחזיקים דבר מאוד חיוני שנקרא תורה".
כאמור, בלי לזלזל בהנחיות, הרב כהן סבור כי חלק משמעותי חסר בפאזל של משבר הקורונה: "הפאניקה במדינה נובעת מכך שאין שם ה' בתוך הסיפור. אם כל ההתמודדות זה רק אנחנו ואנחנו – אז יש פאניקה. הקשבתי לנאומי נתניהו – שום בעזרת ה', אם ירצה ה'. אמרתי לתלמידים: אין שם ה' במגילה הזאת, אבל כמו במגילה – הכתובת על הקיר. שום דבר שם לא קורה בלי הקב"ה. צריך להחזיר לשיח קומה של תורה וגם התעוררות לתשובה. שמישהו יקום ויצעק: אין מה שישמור עלינו יותר מתורתנו".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com