אהובי היקר שלום,
אחרי שהכל יהיה מאחורינו, נבין מה קרה פה וגם את ההשלכות. את המכתב הזה אני כותבת בדמעות, כי גם אני, רחלי, עושה הרבה טעויות.
הבידוד בימים אלו מאפשר לכולנו להתכנס, להשתבלל, להגדיר מחדש את מי שאנחנו, להניח את הטייטלים בצד ולאתחל. וכמה שאני מנסה הכל כדי לתקן את עצמי- תמיד יש מה שימשוך לטעות שוב ולהתבאס שלא התקדמתי בעצם, רק זזתי במקום.
לא גאה בטעויות שלי. הלוואי שהייתי נותנת פחות מקום לטעויות של אחרים. ואיך אבא שלי אומר: "זו לא חכמה להיות אור בחוץ אבל חושך בבית."
אז מנסה שוב ושוב. ובינתיים בבדידות העולמית, זוגות יושבים עכשיו בבית ומנסים לצלוח את עצמם.
ימים יגידו אם הבייבי בום או טרנד הגט ברבנות ינצח.
אני יודעת שאנחנו לא מתאמצים מספיק להסתכל על עצמנו במראה ולהגיד את האמת. על עצמנו. לקחת אחריות רק על מה ששלנו. בלי לבקש בחזרה. 100% אחריות על ה-50% שלנו. ואלוהים, אני מנסה. כל יום מחדש.
ולראות את השני. באמת. כמה קשה- ככה הכל. לפעמים עם כל הניכור בעולם, עומס השיגרה. זה מה שצריך. עיניים ואוזן. להיות שם בשביל אשתך. להיות שם בשבילו. להתחיל אחד עם השני כאילו רק עכשיו הכרתם.
להתאפר בשבילו, להתקלח בשבילה. להשקיע בעצמנו גם בתוך הבית.
כי היום "הפגישה החשובה בחוץ", או "הבוס שצריך להרשים", "החברה שצריך להראות לה שטוב לי" ושאר סיבות להשקיע הן בתוך הבית ולא בחוץ. למצוא מחדש חן אחד בשני ולגלות שיש בזה קסם. עבודה הדדית טובה, נפשית, אישית. להנות מהלבד והביחד ולצמוח מהמשבר- זה חלק מהסיפור של כולנו בקורונה טיים.
לעבוד על הזוגיות. לעשות מה צריך. לבד לא קל. אפילו חרא. ובחוץ אין באמת כלום שהוא בהכרח יותר מושלם.
ואתה, אהובי, תשמור עליך איפה שאתה נמצא וימים יגידו אם נצליח.
אומנם טעינו. הרבה. והלכנו לאיבוד בדרך שהיינו מוותרים עליה. לא צריך זוגיות כברירת מחדל כי אפשר להתחיל מחדש ולפעמים מוצאים אהבה חדשה בחוץ. וגם אם אפשר את אותה עבודה לעשות עם מישהו אחר, יש אפשרות לפעמים לתקן את שהיה. עם כמה שזה יכאב וכל מה שזה אומר.
יום נישואין 11 שמח לנו (עברי ולועזי: כג' אדר 19.3)
או כמו שאתה אוהב לקרוא לזה, יאהרצייט שמח מאז הגט.
בתמונה:
הודעה מרגשת שקיבלתי מזוג חברים רגע לפני פרידה, שחזרו בהם אחרי שסיפרתי להם איך זה נראה לילדים ולנו אחרי פרידה. אני באמת פה למי שצריך. לא מטפלת זוגית למי ששואל. רק גרושה שחושבת שגירושין הפכו להיות טרנד של עצלנים.
