אנחנו חיים בדור שבו הטכנולוגיה נמצאת בשיאה. פגשתי אנשים בארץ ובצרפת שפיתחו אפליקציות של שליטה מרחוק ומקרוב עם אפשרות שליטה בהווה וגם בעתיד, בית חכם, טלפון חכם, טלוויזיה חכמה ומה לא.
פגשתי רופאים, מומחים, דוקטורים, חוקרים במדע, פרופסורים, כולנו חיים את הקדמה שיש בדור שלנו ולוקחים חלק בהם אבל לצערי אין לאף אחד פיתרון - איך להשתלט על הנגיף הזה.
אנחנו לא מכירים את הוירוס הזה, אנחנו לא רואים אותו, לא יודעים בכלל איך להגיב, אני כאן מאושפזת פוגשת כל מיני אנשים ושומעת המון מקרים מוזרים. מצד אחד הנגיף מתפשט מאוד מהר, יש כאלה שנדבקו במסיבה באוויר המזוהם ומצד שני איך ייתכן שבעל ואישה אחד מהם יכול להיות נשא והשני לא? תעלומה...
חלקם פה נבדקו על ידי מד״א באשפוז בבית חולים, חלקם לא נבדקו בכלל והם בבידוד ביתי, יהיו בבידוד במשך 14 יום אבל אי אפשר לדעת מה יהיה הלאה.
סביר להניח שיש המון אנשים נשאים של הוירוס שממשיכים להסתובב בינינו ואפילו לא יודעים עליהם.
משרד הבריאות במדינת ישראל מנסה לדאוג ולשלוט בסיטואציה הזו בצורה יעילה.
למרות שאין לנו פיתרון, לא יודעים בכלל מה זה ואיך הוירוס כל כך חזק ואיך אנחנו נדבקים בכזאת קלות, לא יודעים איך להתמודד... זוהי רק תזכורת לכך שאנחנו לא שולטים בכלום בסופו של דבר.
שום דבר לא קורה אם אלוקים לא החליט שיקרה, הכל היה מהונדס אצלו למעלה, ועכשיו הוירוס הזה נתן פיתרון זמני וגלובלי, שכל העולם צריך להתבודד, להתכנס בתוך עצמנו.
כשהרגשתי את הסימפטומים הראשונים, החום עלה ל- 41 מעלות, אקמול לא עזר אבל מה שעזר לי באמת זה להיות אופטימית וחיובית.
ה' שולח ניסיונות למי שהוא אוהב ולמי שהוא חושב שיכול לעמוד בהם. והנה אני עמדתי בזה יפה, אני נשאית בריאה במלון דן פנורמה, רק חבל שהנגיף העלים לי את חוש הטעם והריח, אז אין אפילו הנאה מהאוכל הטוב.
הכי קשה זה שאין שגרה, הימים שלנו סובבים סביב טלוויזיה / רדיו / אינטרנט. מדברים רק על הקורונה עם עלייה במספר הנדבקים והקורבנות.
ברוב מדינות העולם, מי שרוצה לצאת מהבית לקניות צריך אישור מיוחד, ואז יצטרך לחכות בתור בשביל להיכנס לחנות עם מדפים ריקים, הסחורה נעלמה! אנשים רבים ביניהם מי יקח את הפריט האחרון. מי חשב שתהיה פעם מלחמה בריאותית / רפואית?
הכל מושבת, הרופאים המומחים, החוקרים, אף אחד מהם לא מצליח להסביר באמת מה קורה, אין טיסות, אין תרבות, אין בתי ספר, אין עבודה, אין קניות, אין מסיבות, אין קשר עם העולם, לא הולכים לשום מקום.
גם אם אני מנסה כמה שיותר לשמור על שגרה וממשיכה לעבוד מהמחשב מהאשפוז, זה אך ורק כי אני לא רוצה להשתעמם לבד פה וגם אני רוצה שהלקוחות שלי ירגישו שאני תמיד פה איתם.
אבל זאת הגאולה שלנו, לשחרר קצת את השגרה שלנו ואת הלחץ בשביל להיות מבודדים בבית, עם המשפחה שלנו, להתאחד כולנו, להיות הורים יותר טובים, להיות בני זוג יותר קשובים, המדיה בשנים האחרונות ניהלה אותנו ואת הילדים שלנו ועכשיו היגיע הזמן שננהל אותה.
כשהייתי מאושפזת בבית החולים, נכנסתי איכשהו לתפקיד של "אחות", "פסיכולוגית", קיבלתי הוראות מהאחיות בטלפון לטפל בנשאים, חבל לחכות שהם יצטיידו בכל הציוד שלהם כדי להיכנס למחלקה המזוהמת, עדיף מיד ללכת ולעזור כמה שיותר.
דווקא הרגשתי טוב עם זה, אנחנו כולם באותה סירה, לפחות אני עוזרת והזמן שלי עובר בידיעה שעזרתי נפשית, פיזית, ריגשית... עזרתי גם לחולה אחר, גם לאחות וגם לעצמי. יש פה אחדות חדשה בינינו.
קיבלנו הזדמנות מושלמת לעשות חישוב מסלול מחדש עם עצמנו, אין לנו לאן ללכת אלא לחשוב איך להיות טובים יותר. זה קרה מעצמו, לא חיפשנו להגיע לשם ואם זה קרה זה רק לטובה, לא סתם מתפשטת מגיפה שהיא עולמית ומעמידה את כל העולם ביחד באותו מצב. זה לא עונש, זה רק לטובתנו אז תישארו חיוביים, בורא עולם שולט והוא תמיד איתנו.
אסתר זכרי היא בעלת סטודיו ומעצבת בתי יוקרה בארץ ובחו"ל