הגיון בשגעון

אנחנו בעיצומו של משבר עולמי, השווקים נעצרים, התעופה נעצרת, עסקים סגורים, אוניברסיטאות, בתי ספר, גני ילדים סגורים.

עדיין לא ברור כיצד תתפתח המגפה כאן, האם אנחנו כמו איטליה או טאיוון. דבר אחד ברור, יש מצב מסוכן, שלא ברור כמה זמן יימשך וכשנחלץ ממנו, לא נהיה במקום שבו היינו כשנכנסנו אליו.

המשבר כבד, האזרחים הממושמעים ספונים בבתיהם, ורואים כיצד פרנסתם נפגעת, ואילו הפוליטיקאים של ה"מרכז שמאל" משחקים פוליטיקה קטנה וממשיכים את "פרוייקט השנאה" כאילו שהמשבר קורה רק מחוץ לגבולות המדינה.

במקום לקחת הפסקה להתגייס למאבק במגפה ולהכנות לשבר שלאחר המשבר, הם לא מקימים ממשלה לפי המנדט שקיבלו והם מסרבים להצטרף לממשלת אחדות, הם עוסקים בפוליטיקה של שנאה.

כן, הם השתגעו. הם לא נותנים דעתם על צרכי המדינה במשבר העולמי, הם מנסים בכל כח לחסל פוליטית את מי שזכה לתמיכת כשישים אחוזים מהציבור היהודי והם איבדו את העם. אם יערכו בחירות בקרוב הם יוכו מכה ניצחת.

כנראה שהם יודעים שזו הכנסת האחרונה שבה יש להם כח גבולי ולכן עוסקים בפוליטיקה של חסימות, פוליטיקה של פירוק, פוליטיקה של שיתוף פעולה עם מי שפועל נגד המדינה היהודית, פוליטיקה של הפרת התחייבות מפורשת לבוחריהם ורמיסת המסורת הפרלמנטרית הישראלית הציונית בת שבעים השנים. הם יודעים שרב הציבור היהודי בישראל לא ישכח וישליך אותם לפח בהזדמנות הראשונה, אבל הם ממשיכים. כן, עד כאן השגעון.

ומכאן ההגיון: הטירוף הפוליטי הנכחי הוא שיקוף של שלב מתקדם של הבירור היסודי של הזהות של הציבור היהודי בישראל. זהו בירור שמשנה את המפה הפוליטית הפנים יהודית. מדינה יהודית היא יצור שאינו טבעי מבחינה גיאו פוליטית. שיבת ציון היא תהליך מנוגד לחוקי ההיסטוריה ולהגיון הכלכלי והדמוגרפי.

רב יהודי העולם שעמדה בפניהם הברירה בין הגירה לארץ מערבית או לארץ אבותיהם בחרו במערב, זו היתה בחירה הגיונית מכל בחינה. מיעוטם הגיעו לכאן. ולכן, כמו בכל מקרה של מהלך שאינו זורם עם הכלל ועם הטבע, מופעלים כוחות לביטול המהלך. זו תגובה בלתי נמנעת.

מיום הקמת המדינה היהודית פועלים כוחות לביטול יהודיותה. כוחות אלו שנובעים גם מתיאולוגיות נוצריות ומסלמיות, מופעלים על ידי גורמי חוץ כגון מדינות אירופה האנטישמית המזינות את הקרנות הפועלות בתוכנו, ועל ידי האויב המוסלמי (כולל "אש"ף פנים" הפועל בתוך הכנסת) .

מיום שיצאנו ממצרים קיים בתוך עם ישראל המתח בין הנורמליות לבין הייחודיות. הזהות היהודית יוצרת בידול משאר העמים. לכן תמיד קיים המתח בין אלו שאינם מוכנים להיות שונים משאר העמים לבין היהודיות. ללא הייעוד היהודי קשה לחיות במדינה יהודית. לכן פועלים בתוכנו כוחות השואפים להפוך את ישראל למדינת אזרחיה. זהו מאבק בלתי פוסק הנוגע ליסוד קיומנו כאן.

מזה כארבעים שנה שהקרן לישראל חדשה ומערכת המשפט התגייסו למאבק להסבת ישראל למדינת אזרחיה. כבר ב1996 קבע שמעון פרס המנוח, לאחר תבוסתו, ש"היהודים ניצחו את הישראלים". הוא תפס את שורש הבעיה.

ביוון הציבור היהודי הולך ובוחר במדינה יהודית. "הישראלים" בלשונו של פרס, יצרו את פרוייקט השנאה הממוקד בנתניהו עקב הקואליציה היהודית שהוא מוביל. ככל שהציבור נוטה יותר למסורתיות וימניות כך מחריף פרוייקט השנאה. בשלשת סבבי הבחירות האחרונים גוייסו כל הכלים עוקפי הדמוקרטיה ובראש וראשונה מערכת המשפט לענפיה.

לאחר הסבב השלישי, כיוון שהציבור לא התרשם מכתבי האישום גויסה הרשימה המשותפת שמצעה ודרישותיה הקואליציוניות מכוונות לביטול המדינה היהודית. ההגיון שבשגעון הוא שהבעיה המפלגת את הציבור אינה גחמה של פוליטיקאים, היא מהותית לעצם הקמתו של המפעל הציוני. הגענו לשלב של התנגשות חזיתית בין השמאל לימין כאשר בית המשפט ירד לתוך הביצה הפוליטית ונקט עמדה. זהו הזמן להכרעה.

כאן נשאלת השאלה מדוע כחול לבן לא מממשת את המנדט להקמת ממשלה ועוסקת בחקיקה חוסמת כאילו היא מתכוננת לסבב נוסף? ההגיון בשגעון הזה הוא כנראה ההכרה שאין לה רוב להקמת ממשלה וגם בסבב נוסף תאבד עוד מכוחה ואם כך אזי "תמות נפשי עם פלשתינאים", לפחות יצליחו לחסום את נתניהו כאשר הימין ממילא ינצח בסבב נוסף. והמשבר מה יהא עליו? ותכנית טראמפ? והצלת המשק לאחר המשבר? כאן כבר אין הגיון, רק שגעון.

פרופ' אלישע האס חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי