לאחרונה עולה הטענה שחשוב שיהיה כאן בית משפט חזק, שהכל שומעים לו, שאם לא כן – תהיה כאן אנרכיה.
אני מסכים בהחלט. חשוב שיהיה בית משפט חזק. בתנאי שבית המשפט הוא בית משפט. כלומר: שהוא מבין שהתפקיד שלו מצטמצם במתן תשובה לשאלה האם השאלה העומדת לפניו תואמת את לשונו היבשה של החוק. בזה נגמר תפקידו.
הוא מבין שאין תפקידו להפעיל את שיקול דעתו בשאלה מה נכון ומה סביר לעשות בכל מקרה, משום שאת התפקיד הזה ואת שיקול הדעת הזה נתן החוק לרשות המבצעת.
הוא מבין שאין תפקידו לסגור לקונות בחוק, משום שזה תפקידה של הרשות המחוקקת. (מה גם שפעמים רבות הלקונה אינה מקרית, היא הושארה בכוונה משום שאי אפשר להגיע להסכמה ציבורית לגביה).
הוא מבין שאת השקפת עולמו ואמות המידה המוסריות שלו הוא משאיר בבית. בבית המשפט הוא טכנוקרט של לשון החוק היבשה. מי שיש לו מה לומר בענייני מוסר וערכים – שיתמודד על השקפתו בקלפי. בבית המשפט עוסקים אך ורק בשאלה מה עולה בקנה אחד עם לשון החוק היבשה ומה לא.
היום אין בישראל בית משפט. היום יש בישראל שתי רשויות מחוקקות. הרשות המחוקקת התחתונה הדמוקרטית, והרשות המחוקקת העליונה הדיקטטורית. היום אין בישראל בית משפט. יש שתי רשויות מבצעות. הרשות המבצעת התחתונה, הנבחרת באופן דמוקרטי ולוקחת אחריות על מעשיה, והרשות המבצעת העליונה, הדיקטטורית, שעושה מה שהיא רוצה ואין לה שום אחריות.
כשיהיה בישראל בית משפט – אני בהחלט בעד שיהיה לו כח חזק מאד. היום אין בישראל בית משפט.
(אגב, אין לי ספק שאילו היה כאן בית משפט ימני שכופה את ערכיו ומתערב תמיד למען הימין – כל דוברי השמאל היו כותבים בדיוק את המאמר הזה. רק שהם היו כותבים אותו הרבה יותר חריף).