עקב התפשטותה המהירה של מגיפת הקורונה נסגרו רוב בתי הכנסת בארץ ובעולם. זאת משום שהם מהווים מקום סכנה בעת הזאת, שבה הדרך האפקטיבית ביותר להילחם בנגיף היא ריחוק חברתי.
קיימת אי ודאות גדולה לגבי העתיד, אך ככל הנראה הדרישה לריחוק חברתי צפויה להימשך כמה חודשים, וממילא גם בתי הכנסת יישארו שוממים.
קשה להעלות על הדעת מצב שבו תיפסק תפילה בציבור בעם ישראל, וככל הנראה אין לדבר תקדים היסטורי בכל הזמנים הקשים שהיו מנת חלקנו. בפרט בזמנים קשים שעוברים על עם ישראל ועל כל האנושות, המצב שבו נבצר מאיתנו לומר תפילות בציבור הוא כואב. זאת ועוד, בשביל האבלים שמוסרים נפשם לומר קדיש בכל תפילה עוגמת הנפש גדולה פי כמה, שהרי אמירת הקדיש היא רבת משמעות הן לחיים והן למתים.
לעכב את הצרות
יסודות הקדיש, ובפרט עיקרו של הקדיש – אמירת "אמן יהא שמיה רבא" - מופיעים במדרשי חז"ל, אשר מסבירים שבזכות אמירת הקדיש העולם ממשיך להתקיים חרף הפורעניות: "מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה... ואלא עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא, שנאמר: 'ארץ עיפתה כמו אופל צלמוות ולא סדרים ותופע כמו אופל'" (סוטה מט, א). אחד המנהגים שבזכותו מתקיים העולם לאחר החורבן הוא "קדיש דאגדתא", המכונה "קדיש דרבנן". הפסוק באיוב שעליו מבוססת הדרשה מזכיר מאוד את שינוי סדרי העולם שאנו חווים בחשש ובדאגה בימים אלו: "ארץ עיפתה כמו אופל צלמוות ולא סדרים ותופע כמו אופל".
מדרש דומה מופיע בסידור רב עמרם גאון: "בכל יום מתחדשות עליהם גזרות קשות מאלו, וכיוון שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא, אין מניחין אותן לצאת מחדרי חדרים... הא למדת כמה גדול כוח הקדיש שמעכב הצרות ומשמח הקב״ה".
סגולה מיוחדת טמונה באמירת "יהא שמיה רבא מברך" - לעכב את הצרות והפורעניות המתרגשות לבוא לעולם! אם כן, איך אפשר להעלות על הדעת שקדיש לא ייאמר בעם ישראל למשך תקופה כה ארוכה, בפרט בשעה שהעולם כה זקוק לזה?
מאחר שהקדיש הוא חלק בלתי נפרד מהתפילה בציבור נצרך מניין לאמירתו, כפי שפוסק השולחן ערוך: "אומרים קדיש ואין אומרים אותו בפחות מעשרה". למרות שאין מזכירים בקדיש את שמו של הקב"ה, רבים מהפוסקים התייחסו לאמירת קדיש ללא צורך כאל ברכה לבטלה, כדברי הכנסת הגדולה: "כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישין". עם זאת, יש שסברו שמעיקר הדין זו אינה ברכה לבטלה: "נראה דלא שייך מוסיף באמירת קדיש. ואין זה כאמירת ברכות שצריך להיזהר מלהרבות בברכות שאינן צריכות" (אשל אברהם). אולם מה דין הימצאות מניין במרחב וירטואלי משותף לצורך אמירת דברים שבקדושה?
התפתחותה המואצת של הטכנולוגיה אתגרה תמיד את פוסקי ההלכה באשר ליחס לחידושים הטכנולוגיים. כך לדוגמה בשאלה מה דין שמיעת ברכה, תפילה או קריאת מגילה בשידור ישיר ברדיו. הרב קוק סבר שניתן לצאת ידי חובה: "בשומע על ידי טעליפאן או ראדיא קדושה או ברכו, אם מותר לענות אחריו?... מאחר שהציבור במקומו יש שם עשרה במקום אחד, אין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמיים, ויכולים לענות אפילו אלה ששומעים מרחוק".
היו שתמכו בגישה זו והיו שחלקו, ובכל מקרה בשעת הדחק ניתן לסמוך על דעת המקילים, וכך פסק הרב שכטר, ראש ישיבה יוניברסיטי, לגבי שמיעת מגילה בשידור חי לשוהים בבידוד בפורים האחרון. אולם התשובות הנ"ל עסקו במצב שבו נמצאים עשרה במרחב פיזי אחד ורק השומע נמצא בריחוק, ולא ניתן להסיק מזה לגבי עשרה שנמצאים במרחב וירטואלי בלבד וכל אחד מהם נמצא בביתו.
ראיית פנים
בשולחן ערוך מופיע תקדים לצירוף של אדם שנמצא במרחב פיזי שונה עם תשעה אחרים למניין: "מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון... ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה". ערוך השולחן מסביר מדוע "מראה פניו" מצטרף: "דראיית הפנים בעניין זה הווי ככל הגוף... ועיקר השראת השכינה היא על הפנים, כדכתיב: 'כי קרן עור פניו'". עם זאת, הוא מסייג את ההיתר לחצר בית הכנסת בלבד.
לחיד"א יש פסיקה מרתקת לגבי "לאזאריטו", מחנות הסגר שהוקמו באירופה לנוסעים המגיעים מאסיה ואפריקה כדי לוודא שאינם נגועים במחלה מידבקת. הללו נאלצו לשהות במחנות לפחות ארבעים יום טרם הותרה כניסתם לעיר. החיד"א שהה בעצמו בלאזאריטו בליבורנו ושם חיבר את ספרו 'שם הגדולים'. הוא התיר לצרף למניין עשרה אנשים שנמצאים בצריפים שונים: "בלאזאריטו... ויש שישה בבית אחד וארבעה בבית אחר... דמצטרפים, דהרי אלו אינם יכולים לבוא בבית והשומר עמם בשדה לפני הפתח... דאינם יכולים להיות ביחד מטעם המלך ושרי המדינות... ומראים להם פניהם הווי ליה כמראה פניו דרך חלון דמצרף... כי לא אפשר בשום פנים להיות יחד... וכיוון דאיכא כמה פוסקים נראה לסמוך עליהם ולא יתבטלו ארבעים יום מלהתפלל בציבור ולא ישמעו קדיש וקדושה".
כדי שלא יתבטלו קדושות וקדישים, הותר בשעת הדחק לצרף אנשים שרואים זה את זה למרות הימצאותם במרחבים שונים. אולם הפסק עוסק בראיית פנים פיזית ולא וירטואלית. לולי דמסתפינא, הייתי אומר שאם נצרף את דברי ערוך השולחן, אשר סובר שהשראת השכינה מצויה על פניו של האדם, לדבריו של החיד"א, אשר סובר שבשעת הדחק - כדי שלא יתבטלו קדישים וקדושות למשך ארבעים יום - ניתן לצרף אנשים שנמצאים במרחבים שונים אם הם "מראים פניהם", הרי שיש מקום להתיר דברים שבקדושה במניינים וירטואליים שבהם נראים פניהם של לפחות עשרה מהמתפללים. אם לגבי בעיה מקומית במחנות הבידוד נפסק להקל משום "שלא יתבטלו ארבעים יום מלהתפלל בציבור", על אחת כמה וכמה בזמן הזה, שבו מתבטלות התפילות בכל בתי הכנסת בעולם לתקופה ממושכת יותר. באמצעות חידושי הטכנולוגיה הקב"ה זיכה אותנו להיות קרובים גם כשאנחנו נאלצים להיות בריחוק חברתי. אומנם זהו חידוש גדול מאוד, וללא הצטרפות של פוסקים רבים זהו דבר שלמעלה מכוחי.
להרבות בדמעות
עסקנו עד כה בדין מניין לקדיש במסגרת דיני התפילה. אולם ישנם קדישים שלא נתקנו על סדר התפילה. לפי חלק מהשיטות בהלכה, קדיש יתום אינו חלק מהתפילה והוא תוקן בסופה כדי לתת לאבלים הזדמנות לתרום לעילוי נשמת יקיריהם. לפי שיטות אלו יכול קטן שלא הגיע לגיל מצוות לומר קדיש יתום: "אבל קדיש זה לאו דבר שבחובה הוא, הלכך יכולים קטנים לאומרו" (מהרי"ל). קדיש יתום אינו חובת הציבור אלא זכות של היחיד, ולכן יכול להיאמר על ידי קטן באופן החורג מדיני תפילה בציבור. כמובן זה רק במקרה שיש מניין של עשרה מבוגרים בנוסף לקטן.
דוגמה נוספת היא קדיש דרבנן שתוקן עבור עשרה שלומדים תורה יחדיו, אך הוא אינו חלק אינטגרלי מהתפילה: "קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה... כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש" (רמב"ם). קדיש דרבנן הוא התקנה המקורית שנועדה לאפשר לכל העם לקדש יחדיו שם שמיים סביב לימוד תורה (רש"י), ולכן הוא נאמר על לימוד אגדה השווה לכל נפש ובלשון ארמית שהייתה השפה המדוברת (תוספות). רק בשלב מאוחר יותר נכנס הקדיש לסדר התפילות בשל חשיבותו. בנוסף לכך, לשיטת האר"י הקדוש קדיש דרבנן שלפני "עלינו לשבח" הוא התקנה המקורית ליתומים.
אכן, לעניין תפילה יש צורך בהימצאות פיזית של עשרה במקום אחד, ורק בשעת הדחק יש להקל במקום של "מראה פניו". ברם, התקנה המקורית של הקדיש היא דווקא סביב לימוד תורה שמצריך מספר של עשרה להשראת שכינה ולא בהכרח מקום פיזי, ובזה יש מקום להקל בלימוד וירטואלי של עשרה שרואים זה את זה "ועיקר השראת השכינה היא על הפנים", ובפרט משנוכחנו שמעיקר הדין אין ברכה לבטלה בקדיש.
רבים החמירו שלא להרבות בקדישים, אבל כעת הבעיה היא הפוכה – מרבית בתי הכנסת סגורים ואי אפשר להתקבץ לתפילה או ללימוד. דווקא כעת יש להתאמץ לקדש שם שמיים בציבור "ולא יתבטלו ארבעים יום מלהתפלל בציבור ולא ישמעו קדיש וקדושה".
חשוב לציין שגם כשאין תפילה בציבור, יש ערך לתפילה בזמן אחיד כדברי השולחן ערוך: "ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוון להתפלל בשעה שהציבור מתפללים".
לסיכום:
א. חשוב לקבוע תפילות וירטואליות בזמנים קבועים שלוש פעמים ביום.
ב. יש להשתדל להתפלל בכוונה מיוחדת מעומק הלב ובדמעות, כתחליף לתפילה בציבור כדברי כף החיים: "עם הציבור - שלוש תפילות נשמעות, תפילת יחיד - בדמעות בכל יום".
ג. אם עשרה אנשים לפחות משתתפים בתפילת וידאו ופניהם נראים על המסך, אפשר לומר קדיש דרבנן אחרי לימוד קצר של מדרש, משנה או גמרא בגמר התפילה.
ד. רצוי שאבלים הם אלו שיובילו את לימוד התורה ויאמרו קדיש דרבנן בגמר הלימוד. לחלק מהשיטות קדיש זה הוא עיקר התקנה לאבלים, ובנוסף לכך לימוד התורה מועיל לעילוי נשמת הנפטר לא פחות מהקדיש.
ה. יש לחלק את הקדישים בין האבלים ולא לאומרו יחדיו, שהרי במרבית האמצעים הטכנולוגיים לא ניתן לשמוע בבירור שניים שמדברים יחדיו.
ו. חשוב לזכור שיש דרכים נוספות רבות לפעול לעילוי נשמה, במעשי חסד, צדקה ולימוד תורה - פעולות שבזמנים אלו נצרכות ביותר.
הרב רונן נויבירט, מחבר הספר ״גשר ההלכה״ (הוצאת ידיעות ספרים) המציע חזון לעתידה של ההלכה בעולם של ספקות וחוסר מחוייבות. כיהן בעבר כרב קהילת אוהל ארי ברעננה וכמנכ"ל ארגון בית הלל.