האיש שלא מחליט

ביום שני השבוע הסתובב חבר הכנסת גבי אשכנזי במסדרונות המשכן מתוסכל ועצבני. פה שוחח עם חברים במפלגתו, שם נתקל בעמיתים ממפלגת העבודה. כולם העידו על מסר אחד שחזר על עצמו – "גבי מתחיל לאבד את הסבלנות כלפי גנץ", סיפרו.

"הוא פשוט לא מצליח להבין מדוע גנץ לא הולך עם ההחלטה שכבר קיבל ולא סוגר על ממשלת אחדות". חלקם אף סיפרו על כעס שהפנה אשכנזי לחברי סיעתו בכחול לבן, על כך שאינם לוחצים מספיק על יו"ר מפלגתם לעשות מעשה ולקבל הכרעה. הם שקטים מדי לטעמו, פסיביים יתר על המידה. מתחיל להימאס לו.

מצד שני, ידיו כבולות. בניגוד לשלושת חבריו להנהגת המפלגה, הוא היחיד שמגיע לבד, בלי שום סיעה משלו. אפילו לבוגי יעלון יש עדיין פלג קטן ודלוח, שממנו כזכור קוצצו האוזר והנדל לאחר שהודיעו לו שלאוטובוס ממשלת המיעוט בתמיכת הח"כים הערבים הוא מוזמן לעלות לבד. הם נשארים בבית. נכנסים לבידוד. אלא שגם בלי האוזר והנדל, יעלון מחזיק בשני חברי כנסת נוספים שעדיין עובדים תחתיו.

אשכנזי גם את זה אין. אומנם בניגוד לשאר חברי הכנסת הוא נמצא במקום שבו מתקבלות ההחלטות במפלגה ומעודכן לפרטי פרטים. אבל מלבד ניסיונות השכנוע שהוא מפעיל, גייסות בכנסת וכוח פוליטי אין לו.

שתי גישות הפוכות שלטו השבוע בכחול לבן. הראשונה לקחה את האיום של נתניהו ברצינות. החלפה של יו"ר הכנסת יוצרת למעשה מצב כמעט בלתי הפיך, והופכת לאירוע משנה מציאות בכנסת. כל כך משנה מציאות, עד שאפילו היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון התייצב בפני שופטי בג"ץ, וממש התחנן שלא ימהרו להתערב בעתירה שהוגשה בנושא. עוד נחזור בהמשך להתנגשות שהייתה השבוע בין הכנסת ובין שופטי בית המשפט העליון.

העניין הוא שבכחול לבן היו מי שהבינו לחלוטין את המשמעות של הזזת אדלשטיין מכס היו"ר והבאתו של ח"כ מאיר כהן לתפקיד, כשברור שביום פקודה הוא מחויב ליאיר לפיד ולא ליו"ר כחול לבן. הם גם יודעים היטב שאם יגיע היום שבו בני גנץ יפסיק להתלבט ויחליט להיכנס לממשלת אחדות, לא יהיו בנמצא 90 חברי כנסת שירימו את ידם בעד החלפת יו"ר כנסת (זה הרוב שנדרש כדי להחליף יו"ר כנסת נבחר). כמובן, בהנחה שלפיד עצמו לא יתהפך, ולא יסכים לפתע להיכנס לממשלה ביחד עם גנץ.

רבים בכחול לבן גם מבינים שאין דרך לקיים ממשלה ולנהל קואליציה באופן תקין, כשיו"ר הכנסת מגיע מהאופוזיציה. כל חוק שנוי במחלוקת הופך במצב כזה למלחמת עולם במשכן. אישור תקציב מדינה הופך לאירוע כמעט בלתי אפשרי. אין ראש ממשלה שייכנס בעיניים פקוחות לסיטואציה סיוטית כזאת.

אם נתניהו חשב בזמנו שהוא אכל מרורים מהיו"ר מרובי ריבלין, שהיה כזכור חלק ממפלגתו שלו, יהיה צורך להגדיר מחדש את המילה מרור כדי לקבל מושג איך תיראה קדנציה שכזאת. את כל זה יודעים ומבינים חברי כחול לבן שבאמת רוצים ממשלת אחדות, כולל גנץ עצמו.

מצד שני, למרות שהבין את גודל האירוע, לגנץ לא באמת הייתה ברירה. אם בכחול לבן היו מתקפלים מול האיום של נתניהו, שהודיע שהחלפת יו"ר הכנסת תסתום את הגולל על ממשלת האחדות, והיו מחליטים למנוע מלפיד למנות את מאיר כהן ליו"ר כנסת, המשמעות המיידית לכך הייתה פירוק כחול לבן כבר עכשיו, עוד לפני כניסה לממשלת אחדות. במצב כזה גנץ היה מגיע למשא ומתן מול נתניהו כשהוא נכה פוליטית, ולמעשה שבוי בידי ראש הממשלה.

במקביל, לפיד הציג בפני גנץ גישה אחרת לחלוטין, לפיה נתניהו מבלף ורק רוצה למנוע את הדחת אדלשטיין מתפקידו, ולא באמת מעוניין בממשלת אחדות. השתלטות מלאה על הכנסת, כולל על תפקיד יו"ר הכנסת וכולל קידום החוקים להדחת נתניהו, היא הדרך היחידה להביא את נתניהו לממשלת אחדות, ועוד במחירי סוף עונה. "רק הדחת אדלשטיין תקדם אחדות", פמפמו אנשי יש עתיד על אוזנו של גנץ מהבוקר עד הערב.

בין רוב לרוב

בסוף זה עבד. גנץ השתכנע, יש שיגידו שנשבר תחת הלחץ. בחירוק שיניים נשלח אבי ניסנקורן לעתור לבג"ץ, כדי שהאחרון יתערב באופן חסר תקדים בענייניה הפנימיים של הכנסת ויכפה על יו"ר הכנסת לאפשר הצבעה על תפקיד היו"ר. בשלב כלשהו במהלך הדיון בבית המשפט העליון העיר השופט ניל הנדל שאם יש 61, אז לא ממש ברור באיזו זכות ההצבעה על מינוי יו"ר הכנסת מתעכבת. כנראה שכבוד השופט הנדל מתגעגע לתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, תפקיד שאותו סיים אך לפני שלושה שבועות. הוא קרוב מאוד להיות מופקד שוב על מערכת בחירות, לא מעט בזכות ההחלטה האחרונה שקיבלו הוא וארבעת חבריו להרכב.

השופט יצחק עמית ביקש להחזיר את הנוכחים למשחקי הילדות של פעם, כשהמשיל את הסיטואציה לוויכוח למי שייכים המפתחות. "הפתרון הוא להניח את המפתחות, ומי שיש לו רוב שייקח", התפייט, "וכעת מישהו שם את המפתחות בכיס".

מרתק היה לראות את שופטי העליון מקדשים לפתע רוב של 61 בכנסת. לאחר שבמשך שנים רבות, כשהימין היה בשלטון, העבירו אותנו חינוך מחדש ולימדו אותנו שדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, לפתע הרוב הפך לחזות הכול ולדבר היחיד שנחשב.

אליבא דנשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, אפילו כבר אין יותר צורך ברוב קוהרנטי של קואליציה, כזו שמייצגת רוב שהחליט להתחבר יחדיו לחבורה אחת למשך קדנציה שלמה, כשמאחוריו ערכים משותפים ומטרות חופפות. הרוב שקידשו השבוע שופטי העליון הוא בכלל רוב מזדמן, כזה שנוצר ברגע וגם יתפזר לכל עבר בתוך רגע. לפתע יסודות הדמוקרטיה מסתכמים בשיתוף פעולה פרלמנטרי חד פעמי בין אביגדור ליברמן לאחמד טיבי. למען השותפות הזאת, והרוב הארעי והמקרי שהיא מייצגת, נלחמו השבוע שופטי בג"ץ בחירוף נפש.

כשבכנסת התגבש רוב מכריע לטפל בשיטפון המסתננים הבלתי חוקיים שהתרגש על מדינת ישראל, נפנף בית המשפט העליון את החלטת הרוב, למרות שאותו רוב בא לידי ביטוי בשבועות ארוכים של דיונים בפרלמנט ובאין ספור הצבעות. את הרוב היציב והמנומק ההוא העיף בג"ץ מכל המדרגות שלוש פעמים, לאחר שפסל פעם אחר פעם את תיקוני החוק בנושא. אך בפני קבוצה שאין בינה ובין עצמה דבר משותף אחד למעט המשפט "רק לא נתניהו", כשהיא מציגה רוב מצומק וביזארי במיוחד, שופטי העליון פורשים שטיח אדום ואפילו מציעים קפה.

זה משרד המשפטים, טמבל

שני דברים אפשר להגיד על מה שמתרחש כרגע בין מסדרונות הכנסת. הראשון קשור למחיר שנדרשו כחול לבן וישראל ביתנו לשלם לרשימה המשותפת כדי לקבל את שיתוף הפעולה שזו העניקה להם בשבוע האחרון. מלבד ראשות של שתי ועדות וראשות של שתי ועדות משנה, שהוקמו השבוע בכנסת והועברו אחר כבוד לאנשיה, הכסף הגדול עוד לפנינו.

ההבטחה שהונחה על שולחנו של אחמד טיבי מדברת על חקיקת בזק שתובא לכנסת בימים הקרובים ותכניס את חוק קמיניץ להקפאה ארוכה של חמש שנים תמימות. אותו חוק שעושה נפלאות בשנים האחרונות בכל מה שקשור לאכיפה יעילה נגד הבנייה הערבית הבלתי חוקית שקיימת ברבים מהיישובים הערבים. חודשים ארוכים נדרשו כדי לחוקק את החוק הדרמטי הזה, בעוד שהכנסתו למקפיא צפויה לקרות בתוך שבועיים בלבד. אף אחד מהח"כים הערבים לא באמת האמין שאפשר להקים ממשלת מיעוט בתמיכתם, ולכן לא הסכימו שם להמתין להתפתחויות שאולי יהיו ואולי לא. את התשלום הם דרשו עכשיו ובמזומן.

הנקודה השנייה קשורה לממשלת האחדות שעדיין מסרבת לקום. מופרך ככל שזה יישמע, ממשלת נתניהו-גנץ תקום או תיגנז בסופו של דבר על עניין אחד בלבד: תיק המשפטים. מהפיכות גדולות בתחום המשפטי כבר לא יהיו בקדנציה הקרובה, לנוכח העובדה שלימין אין 61.

מצד שני, גם בכחול לבן לא יוכלו לעשות במשרד הזה כבתוך שלהם. הרי גם להם אין רוב בקואליציה העתידית כדי לקדם מהלכים בתחום הזה. ולכן אין משמעות אמיתית לאחיזה בתיק היוקרתי. ברצותו, באמצעות ויתור על המשרד, יוכל נתניהו להביא את גנץ לממשלת אחדות, וברצותו יוכל ברגע אחד לפוצץ את המשא ומתן וללכת לבחירות הזויות בפעם הרביעית. הכול יקום וייפול על המשרד שממוקם ברחוב צלאח א-דין 29 בירושלים.

הכותב הוא כתב הכנסת של כאן רשת ב' וכאן 11