'לקחתי רימון ללא נצרה מיד המחבלת'

צעד אחר צעד מתאר ח"כ עוזי דיין את רגעי הפריצה הדרמטיים למטוס סבנה החטוף כמפקד צוות בסיירת מטכ"ל. ההשתלטות, הסכנות והתובנות.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ד' בניסן תש"פ

דיי עם נתניהו והרמטכ"ל אחרי הפעולה
דיי עם נתניהו והרמטכ"ל אחרי הפעולה
צילום: אלבום אישי. באדיבות עוזי דיין

בירדן מתה תרז הלסה, אחרונת המחבלים מבצעי פיגוע החטיפה של מטוס סבנה. עם חבר הכנסת, האלוף במיל' עוזי דיין, לוחם סיירת מטכ"ל אז, ומי שהיה שותף למבצע ההשתלטות על המטוס החטוף כמפקד צוות ביחידה, חזרנו ליום הדרמטי ההוא.

כל החוטפים, מספר דיין, היו מצויידים בדרכונים ישראלים מזוייפים. הדרכון שבו החזיקה הלסה היה של מרים חסון, מספר דיין הקובע כי מותה אתמול בגיל 65 התרחש מאוחד מדי, כלשונו.

אל אירוע החטיפה הוקפץ דיין מביתו שכן היה אז חולה באדמת. "קיבלתי את הטלפון ונסעתי מיד לשדה התעופה. בלילה היחידה עצרה את המטוס כך שלא יוכל להמריא. עושים את זה על ידי הוצאת השמן ההידראולי כך שגם אם הטייס רוצה להמריא הוא לא יכול, והתחלנו להכין את מבצע ההשתלטות, מבצע ראשון בעולם שבו השתלטו על מטוס חטוף".

"היו ארבעה מחבלים, שני גברים ושתי נשים, היו להם שני אקדחים, שני רימונים ושתי חגורות נפץ. הגברים לקחו את האקדחים והנשים רימון וחגורת נפץ. בגיזרה שלי, הדלת האחורית, הייתה רימה טאנוס שמתה מאוחר יותר בירדן. היא הייתה עם רימון בלי נצרה ביד שלה ועם חגורת נפץ. זה מה שהיה מסוכן וזה מה שהציל את החיים שלה כי הלכתי אליה וראיתי שהיא מחזיקה רימון בלי נצרה והיה צריך לפרק את הרימון", מספר דיין.

על שניות העברת הרימון מידה של המחבלת לידו שלו הוא מוסיף: " אמרתי לה באנגלית, לא ידעתי שהיא מדברת עברית, 'תעבירי לי אותו אצבע אצבע'. היא הייתה בחצי היסטריה והיא העבירה את הרימון אצבע אצבע ואז ניטרלתי את חגורת הנפץ ועם התייל של הנפץ החשמלי של חגורת הנפץ קשרתי את הרימון כדי שהמנוף של הרימון לא ייפתח, העברתי את שניהם אחורנית לחזי והמשכנו הלאה".

דיין אמנם היה אז מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, אך הוא מעיר ומציין כי במבצע ההשתלטות היו בסך הכול 14 לוחמים, כך שהמונח צוות מתערבב במונח 'חולייה'. "המשימה הכוללת הייתה להציל את בני הערובה ואחר כך בעדיפות שניה לחסל את המחבלים. כשיש מחבלים עם חגורות נפץ ורימונים במטוס עם מאה טון דלק צריך מאוד להיזהר. היה ברור שהמטרה הראשית היא להציל את בני הערובה, מה שבוצע כמעט בשלמות כי דיילת אחת נהרגה בהשתלטות, אבל זה היה ביצוע מאוד מוצלח".

"החוליה שלי מנתה ארבעה אנשים שהיינו צריכים להיכנס דרך הדלת האחורית שנמצאת בגובה 6 מטרים מעל הקרקע. צריך היה לעלות לשם עם סולם של טכנאים. לפתוח את הדלת מבחוץ, מה שלא מובן מאליו וצריך לדעת אותו", מספר דיין ומספר כי גם כיום כשהוא יושב ליד הדלת במחלקת תיירים והדיילת מסבירה בסבלנות איך פותחים את הדלת הוא משיב לה שהוא יודע לפתוח אותה גם מבחוץ...

"בדלת הזו היו מחבל ומחבלת שראינו אותם דרך החלון. כשנכנסנו הוא רץ לאמצע המטוס והיא נשארה מאחור. במקום שאליו נכנסתי היו כל היהודים שאחרי סלקציה שמו אותם בחלק האחורי של המטוס. המשימה הייתה להשתלט ולהציל את כל האנשים בחלק האחורי ואחר כך רצים למשימה הנוספת, אבל לא היה בה צורך כי עד שהגעתי למרכז המטוס הסתיימו שם העניינים".

אל המטוס הגיעו כזכור הלוחמים כטכנאי מטוסים, ועל הידע הנדרש ללוחם סיירת מטכ"ל כדי להתחזות לטכנאי מטוסים, מספר דיין: "ההכשרה שלנו היא כלוחמים. היו ניסיונות חטיפת מטוסים והתכוננו למצב שכזה. מה שהיה צריך לדעת מבחינת טכנאות זה להפעיל את הסולם ואת הכבש, לפתוח את הדלת ולדעת את זה על הרבה סוגי מטוסים ולהיכנס דרך הדלתות השונות, ובסוף לדעת איך נלחמים בתוך מטוס שהוא צפוף מאוד כשכל האנשים שוכבים על הריצפה והמושבים וצורחים, לזהות מהר מי לנו ומי לצרינו ולנטרל את המחבלים. זה מה שנעשה. לא צריך לדעת יותר ממה שידע מושבניק כמוני, מה זה ג'אבקה ומה זה מפתח שבדי".

האם לא היה חשש שמא האירוע יסתיים כפיגוע התאבדות של מחבלים שלגופם חגורת נפץ? "זה נכון, אבל כשיש לך משימה כזו של הצלת גברים נשים וילדים יהודים אתה לא חושב על הסיכונים. אתה מכיר את הסיכונים ופועל כדי שיהיה מינימום סיכונים, אבל אתה ממוקד במשימה. את כל שאר הדברים אתה זוכר ברקע ולא נותן לעצמך לחשוב על דברים אחרים".

מהאירוע ההוא לוקח ח"כ דיין שני לקחים הרלוונטיים, כלשונו, עד היום: "הלקח הראשון הוא ש המפקד הולך ראשון. בכל החוליות המפקד הלך ראשון. גם באירוע משגב-עם כמפקד היחידה הלכתי עם אחת מחוליות הפריצה הראשונות ולא ישבתי בחפ"ק כי צריך להיות הכי משפיע והמקום הכי משפיע הוא המקום הקרוב ביותר לאויב. באותם ימים ההנחה השגויה הייתה שמחבלים כאלה לא יתאבדו. מאוחר יותר כשרבו המחבלים המתאבדים היו לזה משמעויות אבל המשמעויות היו לא לפחד מזה ולא להירתע".

על דבריו לפיהם המחבלת שמתה אתמול 'חיה יותר מדי זמן', הוא מוסיף: "אני מעיר זאת כי השיחות על מה שהיה פעם ובסרטים עושים הומניזציה לטרוריסטים ולטרור, כלומר חושבים על השיקולים שלהם, הילדים שלהם, מה שגרם להם וכו', שלא לדבר על גאונים שאומרים שאם הייתי פלשתיני הייתי כך וכך", הוא אומר ברמיזה על אהוד ברק ומוסיף: "בקיצור, לא לעשות לזה הומניזציה. אלו רוצחים שמגיע להם למות. לא תמיד זה קורה תוך כדי הביצוע. במקרה הזה מדובר בשתי מחבלות שמאוחר יותר שוחררו בעסקה לשחרור מחבלים".

"המסר החשוב אחרי שני דורות הוא שטרור לא יעבור. מי שלא נלחם בטרור בצורה אפקטיבית משאיר את המפתח בידי הטרוריסטים. זה נכון לטרוריסטים וזה נכון לתומכיהם", חותם חבר הכנסת דיין.