לא מעט ביקורת מוטחת בימים אלה בציבור החרדי על התנהלותו במשבר הקורונה וההתעלמות של רבים בציבור זה מהנחיות משרד הבריאות והרשויות.
מראות ההלוויה אמש של ראש הישיבה בבני ברק עוררו מחדש את השאלות באשר למניע שמוביל להתעלמות זו על אף ערך פיקוח הנפש והציווי 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.
ד"ר רונית פנחס-מזרחי, מהחוג לסיעוד במרכז האקדמי לב והמכללה האקדמית רמת גן, חקרה את סוגיית האמון של החברה בישראל ובכללה החברה החרדית במערכת הבריאות. בשיחה איתה היא מספרת על מסקנותיה.
"מצאנו שיעורי רמת אמון מאוד גבוהים במירכת הבריאות בישראל בקרב האוכלוסייה הערבית. 48 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית נותנים אמון מאוד גבוה במערכת הבריאות, לעומת 22 אחוז וחצי באוכלוסייה היהודית, כלומר האמון הערבי הוא יותר מכפול לעומת המגזר היהודי. הם נותנים אמון נמוך במערכת המשפט ומערכות אחרות אבל נותנים אמון גבוה מאוד במערכת הבריאות", אומרת ד"ר פנחס-מזרחי.
באשר למגזר החרדי הנתונים נמוכים יותר. שם רק 15 אחוזים נותנים אמון גבוה במערכת הבריאות, ולהערכתה קיים מתאם בין רמת מעורבותם והשתתפותם של בני המגזר החרדי במערכת הבריאות לרמת האמון שלהם במערכת זו. לטעמה העובדה שיותר אחים ואחיות כמו גם רופאים מגיעים מהמגזר הערבי הדבר מהווה בסיס לחיזוק האמון של האוכלוסייה הערבית במערכת הבריאות.
בדבריה מציינת ד"ר פנחס-מזרחי כי לחוסר האמון במערכת הבריאות קיימת השלכה לרמת הבריאות בכלל באוכלוסייה, גם מעבר לפלח האוכלוסייה המדובר.
כאשר שאלנו אם אכן תחושת חוסר הייצוג רלוונטית גם כאשר שר הבריאות עצמו מגיע מהמגזר החרדי, משיבה פנחס-מזרחי כי התחושה ככל הנראה עדיין קיימת במגזר החרדי. האם הדברים גם פולחו פנימה במחקר ואכן נאמרו אמירות מסוג זה במגזר החרדי עצמו, משיבה פנחס מזרחי בשלילה ומותירה את הבירור הזה לעומקו למחקרי המשך, אך להערכתה, ההשוואה בין המגזר החרדי לזה הערבי העובר תהליך הפוך מחזקת את התחושה שאכן זו הסיבה.
"אין כאן וודאות, אבל יש כאן נקודה חשובה שצריך להעלות אותה. אנשים שעובדים בתוך המערכת הם שאמורים להיות הגשר בין המערכת למגזר, וכשהמספר שלהם נמוך הגשר הזה כמעט ולא קיים. אם היו רופאים ואחיות מתוך המגזר הזה הם היו מהווים את הגשר שבין המגזר למערכת. כיום המגזר החרדי מסתכל על מערכת הבריאות ככזו המגיעה מהציבור החילוני ומתערבת בענייניו שלו".
מוסיפה ד"ר פנחס-מזרחי: "המערכת צריכה להשכיל ולפתוח את השערים של ההשכלה הגבוהה למגזר החרדי וליצור זמינות אמתית בקבוצה הזו. אני רואה סטודנטים חרדים עם יכולת למידה הרבה מעל הממוצע ואפשר להשקיע בקבוצה הזו כדי שיהוו את הגשר החשוב בין המערכת למגזר ולא יתייחס למערכת הבריאות כדבר זר ומנוכר".
בהקשר זה תהינו אם לא ניתן להוסיף ולהעלות השערות סביב המניע שמבדל את המגזר החרדי ממערכת הבריאות, החל מהאמונה בערך לימוד התורה כמגן ומציל וחוסר אמון במערכת שאינה מתייחסת לערך לימוד התורה, דרך הנטייה להיתלות בסגולות מיסטיות שיתנו מזור בשעת צרה או ימנעו מלהגיע אל הצרה ועד חוסר רצון להישמע להנחיות שמקורן במשטר הציוני.
על כך משיבה ד"ר פנחס מזרחי ואומרת כי אמנם לא ניתן לקבוע את הדברים באופן מוחלט, אך להערכתה היעדר נציגות חרדית במערכת הבריאות היא אחת הסיבות לחוסר האמון הזה. "האוכלוסייה החרדית מאוד מגוונת ולא הומוגנית וקשה להתייחס אליה כמקשה אחת. כחוקרת הקשר בין דתיות לבריאות אני יכולה לומר שתוצרי הבריאות של המגזר הזה הם טובים יותר לעומת אחרים. תוחלת החיים גבוהה יותר ויש אלמנטים לא מוסברים שמשפיעים באופן חיובי על מצב הבריאות".