בעוד הנחיות משרד הבריאות מכנסות את כולנו הביתה אל המשפחה, יש מי שהמונח משפחה מקבל אצלו משמעות מורכבת יותר.
כך זה למשל בכפרי הילדים והמשפחתונים של 'המפעל להכשרת ילדי ישראל', שם גדלים ומתחנכים ילדים בסיכון. איילת בן עמי, הורת-בית ל-13 ילדים וילדות בסיכון מספרת.
"אני ושי בעלי בני 56, הורי בית ל-13 ילדים מקסימים שהוצאו מבתיהם. אנחנו נמצאים ב'נווה אלישע' שבגבעת עדה", מספרת איילת ומציינת כי כפרי ילדים מהסוג הזה מצויים במגזרים השונים בהם הדרוזי, הממלכתי דתי ועוד כאשר כל כפר מחולק למשפחתונים. "המטרה העיקרית היא לשמור על יציבות ושגרה בריאה ולתת מענה והכלה לילדים שלא פוגשים את ההורים שלהם ואת המשפחות שלהם, כמו שאנחנו לא פוגשים את הילדים והנכדים הביולוגיים שלנו. אנחנו מלווים אותם ומתווכים להם את המציאות".
בימי שגרה יוצאים ילדי המשפחתונים לחופשה אחת לשבועיים במשפחותיהם הביולוגיות, מה שנמנע מהם בימים אלו, ובן-עמי מציינת כי "חשוב לנו לשמר את הקשר בין ילדי הכפרים למשפחות הביולוגיות. יש מילוי מצברים כשהם יוצאים להורים וכשהם חוזרים אלינו יש רגרסיה מסוימת שמצריכה יישור ואיפוס ולהתחיל צעד אחורה אבל השמירה הזו על הקשר עם המשפחות מאוד חשובה".
"גם אנחנו, הורי הבית, שומרים על קשר די רציף עם ההורים הביולוגיים. זה עוזר לילד לדעת ששני הצדדים מעורבים ואנחנו יד אחת".
על החיים במשפחתונים היא מספרת כי הילדים חיים בדירות כשלהן חצר משותפת, "לנו להורי הבית יש יחידה קטנטנה נפרדת, אבל את מרבית הזמן אנחנו מבלים במרחב המשפחתון עם הילדים. מגיעים ליחידה רק כדי לישון או לפסק זמן קצר. יש מרחב גדול, פינת אוכל, סלון, מטבח וכו'".
על החיים במשפחתונים תחת הנחיות הקורונה מספרת בן-עמי: "המרחב שלנו הוא די מוגן כי כולנו פה ואין כמעט יציאה מהכפר, למעט עובדים חיוניים. אנחנו לא סגורים בתוך המשפחתון ויש מעבר בין משפחתון ומשפחתון, כך שיש התאווררות, הליכה משותפת, תרגילי יוגה, משחקי שולחן ויוצאים דברים מאוד חיוביים מהמצב שנכפה עלינו. יש ילדים שמעבירים פעילויות, יש למידה משותפת ועזרה הדדית של בוגרים לצעירים, העברת שיעורים בתוך הקבוצה. קורים כאן דברים מאוד טובים בתקופה הזו. יש ילדים שלמידה מהבית מרגיעה אותם ונותנת להם ביטחון".
"אנחנו משתדלים לגוון להם את הפעילויות למיזמים הקשורים בכפר בהתאם להנחיות", אומרת בן-עמי ומוסיפה לספר על תפקיד הורי הבית בימים שכאלה: "אנחנו משדרים להם שאת התקופה הזו הכי נכון לעבור מהרגע להרגע כי לא יודעים מה יקרה הלאה. אנחנו משקפים להם את הדברים הטובים. יש משברים של געגוע וחוסר וודאות ותפקידנו לתווך להם את זה". וגם אל תוך חממת המשפחתונים חודרות מהדורות החדשות. "אי אפשר למנוע מהם עדכוני חדשות וכו', אבל אנחנו משתדלים שזה לא יהיה העניין המרכזי אלא לתת להם לו"ז של עשייה ועניין כדי להמעיט בקשר שלהם עם המסכים. יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהמצב, הם רואים שואלים ואנחנו פה כדי להסביר ולפעמים יש גם דמעות ואנחנו משקפים להם שגם אנחנו באותו מקום, גם אנחנו לא רואים את הילדים שלנו שנמצאים מחוץ לכפר וזה מרגיע אותם".