המסורת הפרלמנטרית ואולי גם השיטה כולה עברו כאן הליך ריסוק מואץ בשנה האחרונה. אם מאה ועשרים הנבחרים שעוסקים בפוליטיקה בימים אלה הם מבודדים, השופטים שלא התאפקו מלשלוח ידם אל ניהול הכנסת הם מנותקי קשר
אם לא די היה במשבר הבריאותי, הכלכלי והפוליטי שמזעזע את ישראל, שופטי בג"ץ הוסיפו עליו גם משבר חוקתי. החלטת ההרכב בראשות נשיאת בית המשפט העליון, הסמכות העליונה ביותר ברשות השופטת, להתערב בניהולה של הרשות המחוקקת ולכפות על יו"ר הכנסת את מועד כינוסה של המליאה ואת סדר היום שלה, היו צעד אחד יותר מדי, גם בסטנדרטים של השופטים שמשקיפים בבוז על משכן הכנסת מחלונם שבגבעת רם. התברר שח"כים איימו במשך השנים "לעלות על בג"ץ עם D9" אבל בסוף מי ששלח את הדחפורים לכיוון השני היו השופטים.
אם מהלכיו של יולי אדלשטיין (שעליהם נכתבה כאן ביקורת בשבוע שעבר) היו פאול במסגרת כללי המשחק, החלטת בג"ץ הייתה שינוי של הכללים במהלכו. כשאדלשטיין הודיע לבג"ץ שאין בכוונתו לכנס את המליאה עד תום האולטימטום שהוצב לו, הוא ידע שתגיע ההחלטה שתחייב אותו לעשות זאת, אבל המהירות שבה הופץ פסק הדין הפתיעה גם אותו. במזכירות בית המשפט לא המתינו ולו למראית עין של דיון, כששיגרו בתוך כשעה החלטה בת 19 עמודים.
בפני אדלשטיין עמדו שתי ברירות: להרכין את הראש ולקיים את צו בג"ץ, תוך שהוא קובע תקדים מסוכן של התערבות השופטים בשיקול הדעת של היו"ר ושל ראשי הוועדות בעתיד; או לצפצף על הוראת השופטים, להמשיך לכהן כיו"ר ולא לכנס את המליאה. במשך יותר מיממה הוא התלבט, עד שבלילה האחרון, אור ליום רביעי, הוא בחר בדרך שלישית: לא לקיים את הצו אבל להתפטר מתפקידו, לראשונה בתולדות ישראל. מבחינתו הוא גם שומר על מעמד הכנסת ועצמאותה (כפי שהתנגד כל השנים לח"כים שחצו את הכביש וניסו לקדם את מטרותיהם מתוך ספסלי בית המשפט העליון במקום מיציע המליאה), וגם להוכיח שאינו שומר על מעמדו האישי ונאחז בקרנות הקורונה. שביל ביניים שמציב קו אדום לשופטים, אבל מפחית מעט את עוצמת ההתנגשות בין הרשויות. אדלשטיין לקח סיכון מחושב כדי למנוע אנרכיה, וייתכן שבימים דחופים פחות, ואולי גם עם גיבוי רחב יותר בקרב בכירי מפלגתו, היה מחליט דווקא לחדד את העימות מול העליונים. בימים אלה זה מסוג הקרבות שעדיף להפסיד בהם.
כשאבק הקורונה יישטף מעל הארץ ויחל תהליך השיקום הארוך של הכלכלה ושל החברה, גם הדמוקרטיה הישראלית תזדקק להבראה ובנייה מחדש. הפרדת הרשויות, איזונים ובלמים, המסורת הפרלמנטרית ואולי גם השיטה כולה עברו כאן הליך ריסוק מואץ בשנה האחרונה. אם מאה ועשרים הנבחרים שעוסקים בפוליטיקה בימים אלה הם מבודדים, השופטים שלא התאפקו מלשלוח ידם אל ניהול הכנסת הם מנותקי קשר.
נשאר רק הכוח
החלפת יו"ר הכנסת היא ניסוי כלים למה שבאמת מאחד את גוש ה-61, מליברמן ועד יזבק, מהנדל ועד טיבי: רק לא ביבי. ההצבעות על הקמת הוועדות הזמניות וחלוקתן בין כחול לבן, ישראל ביתנו, העבודה-מרצ והרשימה המשותפת, מבלי להגיע להסכמות כנהוג עם שאר סיעות הבית - הליכוד, ימינה, ש"ס ויהדות התורה - הן רק הקדימון להצבעות הסבוכות והממושכות יותר על "חוקי נתניהו" שאמורים לאסור על מי שהוגש נגדו כתב אישום לכהן כראש הממשלה.
יכולת התמרון הפרלמנטרית של נציגי ישראל ביתנו והרשימה המשותפת צלחה את המבחן הראשון. הצדדים עובדים כתף אל כתף כאילו הם חולקים שנים את אותן שוחות. גם ברית המיעוטים הידועה והלא מדוברת בין החרדים לערבים פקעה, ותמורת עוד תפקיד של יו"ר ועדה הסכים טיבי לתמוך בהדחת ידידו גפני מראשות ועדת הכספים.
המהלכים האחרונים של כחול לבן התגלגלו מהר מכפי שתכננו חלק מהגורמים במפלגה. מבחינת גנץ השימוש ברוב הטכני שמעניק לו שליטה בכנסת אבל לא יאפשר לו להקים ממשלה נועד לשמש כשוט שיביא את נתניהו לשולחן במחיר צנוע. גם סירובו של אדלשטיין לקיים את ההליכים הללו נבע משיקול זהה: החלפת יו"ר הכנסת במאיר כהן מיש עתיד, איש האגף הרדיקלי של כחול לבן (ולא במועמד אחר שייחשב פחות לעומתי גם בעיני הליכוד, כמו עמיר פרץ או גבי אשכנזי), משמעה חיסול הסיכוי לאחדות.
שני הצדדים ניסו להגיע למשא ומתן מעמדת כוח. לבסוף נותר רק הכוח, והמשא ומתן מת. גנץ, שכבר הסכים עקרונית להיכנס לממשלת רוטציה תחת נתניהו גם במחיר פירוק כחול לבן, חזר בו במהלך כיפופי הידיים. הניסיון להשיג הסכם טוב יותר עם נתניהו גרם לכך שלא ניתן יהיה להשיג הסכם, וממשלת האחדות נוספה לשורת הקורבנות המתארכת של הקורונה.
את תרחיש האחדות שהוביל בשבוע שעבר מחליף כעת תרחיש החירום. סבב בחירות רביעי לא יוכל להתקיים בצל הקורונה, וכעת בכחול לבן מקדמים חוק שיקפיא את המצב הפוליטי לחצי שנה לצורך הקמת ממשלת חירום, אך עדיין לא החליטו האם לתמוך בממשלה כזאת מבפנים או מבחוץ. ומה יקרה בעוד חצי שנה? אם כחול לבן תצטרף לממשלת החירום יש סיכוי שהיא תוארך לממשלת אחדות, אם היא תעדיף להישאר בחוץ החוקים להדחת נתניהו יקודמו. וכמובן יש את האפשרות ששוב נלך לבחירות.
האפשרות של תמיכה מבחוץ בעייתית מאוד. ממשלת מיעוט בראשות גנץ לא תקום, אבל ייתכן מאוד שבחצי השנה הקרובה תכהן ממשלת מיעוט בראשות נתניהו ובלוק ה-58, כשבמקביל הכנסת וועדותיה יהיו בשליטת האופוזיציה. כחול לבן תתמוך מבחוץ בכל הצעדים לטיפול בקורונה וגם בהעברת תקציב מותאם. יש בקוקפיט מי שחושב זהו פתרון אידיאלי, שיחסוך מהם את הצורך להתלכלך במשבר הקורונה שאי אפשר לצאת ממנו טוב. גם ניהול מיטבי של המאבק בנגיף משמעותו מספר חולים גבוה, וחלילה גם נפטרים, מאות אלפי מובטלים, מכה אנושה למשק, מיתון, ועוד רעות רבות וקשות שיותירו את הציבור הישראלי במצוקה. מבחינתם שהניהול והקורונה יישארו על שמו של נתניהו, לטוב ולרע. זו אולי בחירה בעלת תבונה פוליטית, אבל יש בה אפס מנהיגות.
ישיבות לפרוטוקול
שרי הליכוד לא האמינו שיתגעגעו לתדרוכים הפוליטיים הליליים והממושכים של נתניהו בימי הבחירות, עד שאלו התחלפו בישיבות ממשלה ארוכות פי כמה. שיחות ועידה טלפוניות שמתחילות בשעות המאוחרות של הערב ונגמרות בשעות הקטנות של הלילה. אחד הדיונים שהתקיימו השבוע החל בתשע וחצי בערב, עם תום שידור מהדורות החדשות בטלוויזיה, והסתיים לקראת שלוש לפנות בוקר. על הקו כשלושים אנשים: שרי הממשלה, אנשי המקצוע, מנכ"לי האוצר והבריאות וראש המל"ל. כולם תשושים ועסוקים, עם קריאות ביניים לשים את הטלפון על השתק, להפסיק לשטוף כלים ברקע ודיווח של אחת השרות על החמין שהיא מבשלת תוך כדי.
בעוד שאת הנתונים הטכניים המוגבלים של הדיון יש לקבל, חלק מהשרים היו מתוסכלים מאוד מהתוכן. לצד השבחים על מסירותו ומעורבותו המלאה של נתניהו בניהול המשבר באופן שקול ואחראי, יש גם כמה דברים מטרידים. רוב הזמן בדיוני הממשלה מוקדש לשאלות טקטיות קטנות כמו כמה מטרים ניתן יהיה להתרחק מהבית ומה יעלה בגורלן של פעילויות הספורט, במקום דיון אסטרטגי רחב בשתי הסוגיות: הכלכלית והבריאותית. המלכוד שאליו נקלעו מקבלי ההחלטות בכל העולם בלתי אפשרי, כפי שניסח זאת דונלד טראמפ: "אסור שהפתרון יהיה גרוע מהבעיה".
צעדים דרסטיים לשמירה על הבריאות מאיימים למוטט את כלכלתן של מדינות רבות באופן שיהיה קשה מאוד לשקם, מה שיוביל לעוני, לקריסת שירותים חיוניים לציבור ובעקיפין גם לפגיעה בחיי אדם. מנגד, צעדים של הנשמה מלאכותית לכלכלה עלולים להוביל להתפרצויות של הנגיף באופן שיסכן את בריאות האזרחים וגם יוביל לפגיעה כלכלית חמורה עוד יותר.
חלק מהשרים מבוהלים ממספר המובטלים העולה, אחרים מוטרדים יותר מעקומת החולים והקורבנות. ושניהם יחד מטפסים בקצב הנדסי מבהיל. "תבינו שאנחנו בוחרים בין מודלים גרועים לגרועים יותר", אמר נתניהו לקראת סופו של אחד הדיונים, כשכמה שרים ביקשו להבין האם הוגדרה בכלל נקודת יציאה של ישראל מהמשבר, ומהי התוכנית הכללית. איש מהם לא קיבל מענה מספק וייתכן שאין כזה, באירוע מתגלגל ומאבק בנגיף שלא היה מוכר לאנושות בעידן המודרני. במקום תוכניות פעולה ארוכות טווח, השרים שמעו עוד כמה תרחישי אימה. אחד מהם אמר אחר כך: לא הבנתי האם מדברים איתנו, או עם פרוטוקול ועדת החקירה.