מחיר הנאמנות

אם הפרסומים נכונים, נראה שנתניהו לא לומד לקח משגיאות העבר ושוב פוגע במי שהיו נאמנים לו - הפעם ביולי אדלשטיין ובציונות הדתית

עמנואל שילה , ד' בניסן תש"פ

עמנואל שילה
עמנואל שילה
צילום: ניסים לב

ההבנות המתרקמות בין הליכוד לכחול לבן, על פי הפרסומים בתקשורת, מעוררות חוסר נחת בהרבה היבטים. בתור התחלה אציין כאן שניים מהם.

ראשית, נראה שנתניהו מרים ידיים בכל הקשור למאבק על דמותה של מערכת המשפט. הסימן המובהק לכך הוא הסכמתו למסור לידי כחול לבן את תיק המשפטים. המשמעות היא ששופטי בג"ץ ובכירי הפרקליטות ימשיכו להתעמר במחנה הלאומי-דתי ולדאוג שגם כשהשמאל נשאר באופוזיציה, כל ההחלטות החשובות יתקבלו בהתאם להשקפותיו.

הבריונות המשפטית שבכל פעם שוברת את השיאים של עצמה תמשיך להשתולל באין מפריע. אין מילים לומר עד כמה הפקרת החזית הזאת היא חמורה.

זווית סמלית חמורה כשלעצמה של המגמה הזאת היא קבלת הווטו המכוער על המשך כהונתו של הסמל הציוני יולי אדלשטיין בתפקיד יו"ר הכנסת. אדלשטיין כזכור נבחר ראשון בפריימריז בליכוד. הוא רשאי לבחור את התפקיד שהוא מעדיף, ואין שום סיבה לאפשר לכחול-לבן להטיל עליו וטו אישי. בקבלת הווטו הזה, נתניהו כאילו מסכים לכך שבעימות בינו לבין שופטי בג"ץ אדלשטיין היה הצד הרע והלא צודק, בעוד שהמחנה הלאומי-דתי כולו מאמין בהיפך הגמור.

כדאי לנתניהו גם לזכור שלבגידה כזאת באדלשטיין עלול להיות מחיר בעתיד. המערכת הפוליטית מלאה באנשים שמרגישים שנתניהו השתמש בהם וזרק אותם. חלק מהם, נפתלי בנט למשל, ממשיכים איכשהו לחרוק שיניים ולעבוד איתו. אחרים - כמו ליברמן, יעלון, האוזר והנדל, הפכו ליריבים אישיים קשים שלו. אם נתניהו היה יודע לשמר מערכות יחסים לאורך זמן, הוא היה מקים ממשלה בקלות כבר אחרי סבב הבחירות הראשון.

היבט שני מדאיג הוא הנטייה המסתמנת לזרוק גם הפעם את הציונות הדתית מתחת לגלגלי האוטובוס. אפשר אולי להבין את הצורך הפוליטי להוציא את תיק הביטחון מידי נפתלי בנט, למרות שבינתיים נראה שהוא מתפקד היטב במשרד וספק אם ההחלפה מוצדקת מבחינת האינטרס הלאומי. אבל לכל הפחות נתניהו נדרש שלא לפגוע בשני התיקים הנוספים של ימינה, החינוך והתחבורה.

נתניהו נלחם כדי שתיק הבריאות יישאר אצל ליצמן, והוא לא יעלה על דעתו לקחת את הפנים ואת הדתות מדרעי. באותה מידה אסור לו לקפח את הציונות הדתית, שותפה קואליציונית נאמנה לא פחות של הגוש הלאומי-דתי.

אם נתניהו לא ייתן לימינה את החלק המגיע לה, הליכה לאופוזיציה היא אפשרות שלא צריך לשלול. יכולים להיות לכך גם יתרונות, כמו למשל בחירה באיילת שקד או בצלאל סמוטריץ' לוועדה לבחירת שופטים - על תקן נציג האופוזיציה.