החלטתו של שר הביטחון ולפיה ביום הזיכרון לחללי צה"ל לא יתקיימו טקסי זיכרון בבתי העלמין עצמם על מנת למנוע התקהלויות מסוכנות, מתקבלת בקושי רב אצל רבות מהמשפחות השכולות. דוד איינהורן, אביו של סמ"ר יהונתן איינהורן ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה, מתייחס בראיון לערוץ 7 לסוגיה הרגישה ולקריאתו להורים להוביל את מניעת ההתכנסויות הציבוריות המסוכנות.
"פרסמתי את הפניה הזו עוד לפני ששר הביטחון קיבל החלטה. פניתי וביקשתי שלא להגיע לבתי העלמין ולא להתקהל ולא לגרום למחלה להתפשט", אומר איינהורן ומדגיש: "מבחינת המשפחות השכולות כל יום הוא יום זיכרון. אנחנו חיים ביום זיכרון אחד ארוך עד ה-120. אני הולך לישון עם יהונתן וקם בבוקר עם יהונתן. אנחנו חווים את זה כל יום. עם זאת, אנחנו מחויבים לבחור בחיים ואת זה כתבתי להורים. תבחרו בחיים, ובשנה זו, כיוצא דופן, לא נהיה ליד הקברים ויזכור כל אחד לפי איך שהוא רוצה לזכור, אם זה בחדרו של היקיר שלו, אם באמצעות תמונה או בלב".
על ההורים השכולים המתבטאים בקושי רב לקבל את מה שהם מגדירים כגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, אומר איינהורן: "אני לא שופט אותם. זה מובן. כל אחד מאיתנו מעוניין בחיבוק הציבורי, אבל פעם במאה שנה יש לנו אירוע שהוא בלתי נשלט על ידינו ולא ניתן לומר שהוא לא יגיע לבית העלמין כי בכל מקום שיש התקהלות זה קורה. נתאפק כדי לעבור את הימים האלה".
ובאשר לחיבוק הציבורי שמשפחות שכולות מעוניינות לחוות מהציבור הישראלי הוא אומר: "אני בטוח שעם ישראל יידע לזכור אותנו גם בימים אחרים. יכול להיות שיש כאן בקשה שיכולה להגיע למקבלי ההחלטות לדחות את הכינוס של יום הזיכרון למועד אחר. הרבה דברים השתנו בגלל המחלה וכשיהיה חיסון לקורונה והחיים יחזרו לשגרתם יהיה אפשר לקיים את האירוע. מי כמונו המשפחות השכולות יודעות את ערך השמירה על החיים וקידוש החיים", מדגיש איינהורן.
ואולי, שאלנו, כאשר המדינה מאשרת פתיחת חנויות ספרים ודומיהן ניתן היה לצפות לאישור האזכרות בבתי העלמין, אירוע בעל ערך רב הרבה יותר? "גם בחנויות הספרים וגם במרכולים יש סדר של כניסה ושמירת מרחק. ביום הזיכרון, מי שלא רואה מה קורה בבית העלמין לא מבין שההתקהלות המשותפת הזו יש בה בשנה הזו סיכון מאוד גדול. בחנות ספרים אפשר להכניס שני אנשים ולומר שלא נכנסים יותר, אפשר למדוד חום בכניסה וכו', אבל בבית העלמין לא ניתן לומר לחבר או לקרוב משפחה לא לעמוד ליד הקבר או לידך. מי ישלוט בדבר הזה כשמעל חצי מיליון אנשים מגיעים ביום זיכרון רגיל להר הרצל?".
איינהורן מדגיש כי "זה לא רק שאין ברירה. בואו, אנחנו המשפחות השכולות, נהיה המובילים של העניין הזה קדימה. זה יקל על מקבלי ההחלטות ויציג את העובדה שאנחנו מוכנים לקבל את הדבר הזה".
באשר לתגובות שהוא מספר מציין איינהורן כי "מאז שפרסמתי את הדבר התגובות לא מפסיקות לזרום מכל חלקי הציבור. אישה שאני לא מכיר כתבה לי 'מעשה אצילי של איש אציל'. מהבוקר אני מקבל טלפונים והודעות בפייסבוק ובווטסאפ מהרבה אנשים ומשפחות שכולות בקריאה להוביל את העניין".
זהו נוסח פנייתו של איינהורן להורים השכולים כפי שפורסם אמש:
אנחנו בני המשפחות השכולות שבכל יום ובכל שעה מקדשים את החיים, זוכרים את היקרים לנו בכל עת ובכל שעה.
לנו אין צורך לקבוע יום זיכרון כי כל יום הוא יום זיכרון ואולי אומר זאת אחרת: מרגע נפילתו של הבן , האח, הבעל או האבא אנחנו בזכרון אחד מתמשך וארוך שלא יגמר עד אשר נצטרף אליהם במרומים.
יום הזיכרון נועד לאילו שב"ה אינם חווים את השכול ויש להם פעם אחת בשנה לחוש בזעיר אנפין את מה שאנחנו חווים בכל אחד מימות השנה.
אני כותב זאת מכיוון שאין לנו צורך בהחלטת שר הביטחון בנט אם לאשרר את כניסתנו לבתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון או לא. אנחנו מקדשים את החיים והשנה באופן חריג נשאר בביית ונזכור.
מי ליד תמונה ונר דולק.
מי בחדרו/ה שלא השתנה מאז....
ומי בלב.
אני בטוח שיקירנו יסלחו לנו אם לא נגיע לקברם ונשמור על עצמנו בתקופה כזו רגישה ומסוכנת. רוב משפחת השכול כבר לא צעירים, הם כבר בגיל מתקרב ומתבגר אם לא כבר מבוגר ובסיכון. מי כמונו שיודע כמה חשוב לשמור על חיים כראוי.
אנא אחי ורעי גלו בגרות נבונה. יש כ"כ הרבה אפשרויות לזכור ולהעצים את היום הזה גם אם לא נעמוד ליד מקום מנוחתו..... יעשה כל אחד לפי הבנתו כדי שהזיכרון ישמר מבלי שיסכן את עצמו ואת האחרים.