א. ערב פסח, ומספר המובטלים כבר רבע מכלל כח העבודה במשק. עסקים קורסים. השקעות יורדות לטמיון. שברון לב, חורבן משפחתי, פגיעה בריאותית קשה, עצבים, דכאון, בעיות לב, סוכר ושאר מרעין בישין. ה' ישמור. הכל מהלחץ הכלכלי המוביל ללחץ נפשי ופגיעה בריאותית.
איכשהו נראה שהאווירה היא "לא משנה אם תמותו – רק לא מקורונה"... איש לא יתעד ולא יצלם את כל הפגיעות ארוכות הטווח הללו. הם גם לא ייכנסו לטבלאות.
כלכלה לאומית מוגדרת בהלכה כפיקוח נפש ואפילו עילה למלחמה, (Casus belli). כך בגמרא מסכת ברכות:
כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו (אצל דוד).
אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה.
אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה.
אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד!
מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים" (ברכות ג,ב).
הפירוש המצמצם ביותר לשורות אלה הוא, שזו מלחמה נגד גדודי-אויבים שהיו פושטים ובוזזים רכוש 'בלבד' (מרגליות-הים, סנהדרין, ב,א). במלחמה כזו עלולים להיות הרוגים, ואעפ"כ – זו מלחמה שמותרת ומוגדרת "מלחמת הרשות". כלומר, זה שיקול שמתיר למלך להוציא צבא לקרב. הסיבה לדבר היא – כלכלה לאומית מוגדרת במקרים מסוימים כפיקוח נפש.
ברמה הלאומית – עם חלש כלכלית פגיע מאוד במלחמות נגד אויביו. גם במישור הפרט – מי שמטה לחמו וגם ליבו נשברו יחדיו זו סכנה. כשאלו פרטים רבים – מעגלי הפגיעה מתרחבים – וזו כבר בעיה לאומית.
ב. כעת, לאחר הידוק ההגבלות החמור, ולאחר שמפת התפשטות המחלה די נהירה, אין סיבה לא לשחרר בהדרגה ובִמְשֹורה, יישובים 'נקיים יחסית', עסקים קטנים שאין בהם תנועה המונית, מפעלים קטנים, משרדים ועוד.
זה פיקוח נפש. לא פחות.
גם מורל לאומי הוא שיקול, ויש לתת את הדעת גם על כך. הגבלות הגיוניות, גם אם מחמירות – מתקבלות בהבנה גם אם בצער. הגבלות קיצוניות – גם מצערות וגם קשות לעיכול נפשי.
אל תאמרו 'אחרי החג'. שחררו עכשיו. היום.
מי שליל הסדר שלו יהיה בעיקר מרור, ויראה דומה יותר לתשעה באב (שחל כל שנה באותו יום בשבוע של ליל הסדר) – כבר לא ישמח אחרי החג.
צעדים קטנים לקראת החג, יחזירו את השמחה לחלק גדול מהציבור, ואת התקוה לציבור כולו.
כעת, לאחר ההנחיות על לבישת מסכות, גם אין טעם לאיסור התפילה במנייני-רחוב, כשאין בהם לא מגע במשטחים, או בחפצים שאחרים מביאים, עומדים במרווחים, עם מסכות, ואין חשש להידבק.
תפילה, בייחוד בעת צרה, הינה מרכיב בסיסי בדרך ליציאה ממנה, ותפילה בציבור נשמעת מאוד, כפי שהגדירו חכמים. היא גם תורמת תרומה משמעותית למורל הלאומי.
לכשנשתחרר – נתפלל במניינים קטנים, ייפתחו שוב (לפחות חלקית) צינורות הפרנסה שנסתמו, ונתחיל לצאת מאפלה לאור גדול.