אבי דיכטר
אבי דיכטרצילום: שמואל אדלר

לפני שני עשורים המציאות בישראל נראתה כמעט דמיונית. במשך מספר שנים, האוטובוסים נסעו כמעט ריקים והמסעדות עמדו שוממות. פיגועי הטרור של המתאבדים גרמו לרבים להסתגר בבתים.

בדומה לחששות שלנו בימים אלה מפני מי שעלול להדביק אותנו בקורונה, גם אז הבטנו בחשד לעבר כל מי שלא היינו רגועים ממנו. ובסופו של דבר, הבסנו את טרור המתאבדים.

לפני חמישה וששה עשורים, התעופה העולמית נקלעה למשבר קשה. מטוסים טסו ריקים וחברות תעופה התרסקו כלכלית כשפיגועי טרור של חטיפות מטוסים ופיצוץ מטוסים, היו למגיפה עולמית. חליפות המגן והמסיכות מפני הקורונה של היום, מזכירות את ההבדל בין הטיסות שלפני עידן הטרור האוירי לאלה שחווינו בעקבותיו.

המלחמה אז בטרור האוירי, חייבה הגעה לשדה התעופה שעות לפני טיסה. מי מאמין היום שפעם היינו מגיעים לטיסה שעה לפני המראה וכל שהיינו עושים, זה צ׳יק צ׳אק צ׳ק אין וביקורת גבולות.

אנו במדינת ישראל ידענו תמיד להתמודד עם משבר חריג כמו הקורונה היום והטרור הקשה של אז. כולנו מבינים שהעולם אחרי הקורונה, יהיה חייב להתארגן אחרת. בישראל תוך כדי המלחמה בקורונה, יושבים אנשים, בממסד ובאופן פרטי, ומעצבים את פני העתיד שיעזור לחיות בישראל ובעולם שאחרי הקורונה.

זו אינה שפעת מיוחצנת כפי שאחדים מנסים להגדירה. זוהי תופעה, בדיוק כמו טרור המתאבדים, שמולה צריך להתארגן ממלכתית, ציבורית ואישית באופן שונה מבעבר. כשם שטרור חי בגלים, כך גם הקורונה. בגל הבא נהיה חייבים להיות מוכנים טוב יותר החל ברשויות המדינה ועד לאחרון האזרחים.

בערב פסח זה אנחנו אומרים במשנה עוצמה: ״עברנו את פרעה, נעבור גם את זה...״. ניצחנו את טרור המתאבדים, ננצח גם את הקורונה. שבת שלום לכולכם.