דרוש זמן, דרושה גדילה ובשלות, השתפשפות מספקת עם החיים בכדי להגיע להפנמה שלא הכל שחור לבן בחיים.
צריך התאמצות וחתירה אל מעבר לאיזור הנוחות בכדי להכיר באמת מציאות אחרת שאינה מציאות חיינו הנגישה. ובבקשה אל תעשו שקר בנפשכם, היחשפות למסך אינה נקראת הכרות, אפילו לא נחשבת הכרת מושגים, במקרה הכי טוב הדבר היחיד שהמסך יכול להביא לכם זו הידיעה שיש דבר אחר שלא שמעתם עליו, ותו לא!
כל זה אינו חידוש מרעיש, דבר ידוע לכל בר דעת. ובכל זאת באכזריות נורים על אוטומט כדורי שנאה איומים וקטלנים לכל עבר. לא מרחמים, לא מבחינים ולא חומלים על נשים ילדים זקנים וטף בציבור החרדי.
לעיתים אני תוהה לעצמי מה התועלת בלכתוב על דבר שכבר רבים דשו בו. מה יש לי להוסיף? אבל לעיתים אי אפשר ואסור לשתוק.
יש לי לא מעט חברים חרדים, ותתפלאו לשמוע חרדים זה מילה ענקית, האוגדת בתוכה עולם שלם ומגוון מאוד שאפילו אני שחובב (לא עלינו) את המגזר מכיר רק קצה קצהו, בעולם הזה, דורות שלמים של מסורת מפוארת מלאת סיפורים ודמויות ענק, אם נעצור לחשוב על זה כולנו חרדים, ואם לא אנחנו אז סבא שלנו ואם לא סבא שלנו אז סבא שלו בוודאי, אך לא באתי לעסוק באילנות יוחסין על אף שזו יכולה להיות הזדמנות נפלאה בעידן הבידוד והסגר המדגישה בעל כורחנו את ההווי המשפחתי.
נחזור לחברים החרדים שלי, מחבר ליטאי המנהל קייטרינג וגר בדירה קטנה ודחוקה בירושלים עם שישה ילדים ועושה אירועים גם כאשר הוא מבין שאין לאנשים איך לשלם,המשפט השגור כמעט תדיר על לשונו הוא "תשלמו לי כשתוכלו" ועד חבר חסיד העתיד להיות אדמור עימו ביליתי ימים ולילות ליד חבר משותף ששכב בבית החולים.
חסיד מלא רגישות שנשא תפילות מלאות דמעות על חברו השוכב מולו וזקוק לרחמי שמיים ובריאות שלמה.
חסיד שהסתובב במחלקה לנגן לאנשים שביום יום היו מאחלים לו ולבני משפחתו כמה קללות עסיסיות אדמור לעתיד שניקה ושטף את צואת חברו גם כשהיא נמרחה על כל החליפה היקרה שלו הוא פרץ בצחוק ואמר "הכל הבל הבלים העיקר שנהיה בריאים".
הם אינם מובכים מכך שאני מספר לכם עליהם ועל הטוב שהם מביאים לעולם כי הם לעולם לא ידעו שכתבתי עליהם, הם לא מחוברים לאנטרנט. במקרה הטוב יש להם אימייל וזה רק לצורך עבודה.
יש שיקראו לזה פרימיטיביות ויש שיקראו לזה איכות חיים או סדר עדיפויות, אתם מבינים? יש אשכרה אנשים שקמים בבוקר ולא ממהרים למסך, למעשה הם לא פוגשים בו הוא לא חלק מהחיים העמוסים שלהם.
הילדים שלהם עוד משחקים גולות בזמן ששלנו מרפרפים במסך בחיפוש נואש אחר משהו שיגרד את סף הריגוש כיום זה כמעט הזוי לא להתנהל עם ווטסאפ לא להחזיק איזה שהוא דף פייסבוק העולם כפי שאנו מכירים אותו כמעט מחייב את כל זה,כמעט כרטיס הכניסה היחידי לעולם החברתי בו אנו חיים.
האם יעלה על הדעת שנזלזל בכאלו שהעולם שלהם בנוי אחרת? האם יעלה על הדעת שנוציא דיבה על כאלו שתשעים אחוז מהם אין להם שום אפשרות להגיב על הנאמר עליהם? האם יעלה על הדעת שנתיימר לחוות דעה על עולם שאין לנו שום הבנה או הכרות בו?
העולם החרדי הוא היררכי קשוב וחי את אמרי פיהם של הזקנים והחכמים (משהו שבנינו לא היה מזיק לנו לאמץ)
זו שטות לחשוב שכאשר באים לאותם זקנים וחכמים,לעולם אחר, שברוב ימי השנה איננו מתאמצים לקרב או להכיר ואף שונאים, נלחמים ומוקיעים ולחשוב שיקבל את דברנו באופן בהיר וקדוש וירוץ להשתחוות לנו אפים, בעולם החרדי אין קבוצות ווצאפ קהלתיות שבלחיצת כפתור הכל יודעים ומשתפים הלאה,
זה פשוט לא עובד ככה, אז כן הרחוב החרדי היה אדיש, וכאשר התעורר מהאדישות הוא השתמש במקור החיים הרגיל והמוכר האמונה והאמין שיהיה בסדר שהנה זה חולף וכאשר התברר לו שאנו עומדים בפני התמודדות מסוכנת וארוכת טווח כאשר גדוליו הורידו את ההוראה כולם נשמעו כעם ישראל העומד בסיני ואומר נעשה ונשמע. הם לא זקוקים למשטרה שתאכוף אותם יש להם את רבותיהם וזקניהם.
אשר מוראם גדול מכל יסמניק חמום מוח.
וכן כן לא פסחו עלי תמונות השוטרים ברחובות בני ברק ומאה שערים,גם לא פסחו עלי תמונות הנופשים בחופי תל אביב בואו, בואו לא נהיה קטנונים ונסכים שבכל מקום וחברה יש את אלה שצריכים את המקל בשביל להבין ולהיכנע,זו תופעה רווחת כמו שאנחנו אוהבים לומר ללא הבדל דת גזע ומין.
תמיד מצאתי עצמי משתעשע מאלה שצועקים על כך שישנם חרדים שלא עומדים בצפירת יום השואה כאשר הווי גלוי וידוע שרבים מהנספים והנרצחים בשואה הם הם אותם חרדים ובני משפחותיהם, בני קהילה וחצרות חסידים גדלות וקטנות.
הצועקים הם אותם אלה שצועקים כעת על יושבי בני ברק ששוב הם הם המאבדים את בני משפחותיהם,קרוביהם ושכניהם, הם אלה בעלי המשפחות מרובות הילדים הנמצאות בסיכון רב יותר ממשפחה ממוצעת בתל אביב אז הם מתאבדים? לא! חיים אחרת מאיתנו? כן!
אז בזמן שאין ישיבות ובתי כנסת, אין מועדונים ומסעדות, ואנו ספונים היטב היטב בביתנו דבוקים מי לספר ומי למסך בואו נדאג שכאשר השגרה הברוכה תחזור, ברגע הזה שנפתח את הדלת ונצא החוצה חופשיים נבטיח לעצמנו שנדאג לכך שהעולם בחוץ יהיה יפה וקשוב יותר. פעם הבא שנראה אנשים ששונים מאיתנו נעז לנסות להכיר ולא לבנות קיר, להעשיר ולא להאשים.
לחיי עם הזה, בריאות ואהבה לכולנו ופסח שמח ומשפחתי