יצחק רביץ
יצחק רביץ צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת

הרב יצחק רביץ, ראש המועצה המקומית טלז סטון (קריית יערים), שזכתה לאחרונה לכינוי "בירת הקורונה הישראלית" מספר לעיתון "ידיעות אחרונות" על המלחמה שלפי שעה בלמה את התפשטות הקורונה.

"כבר כמה ימים משחקים בבני־ברק במשחקים. כן סוגרים לא סוגרים, כמו בגן ילדים. העירייה צריכה להחליט לבד לעשות סגר ולא להמתין להוראה מלמעלה", הוא אומר בראיון, "טלז סטון מוכיחה: הסגר עובד. כבר שבעה ימים לא התגלה חולה חדש בעיר. רק שימשיך ככה".

"נכון שעיר עם 6,800 תושבים כמו טלז סטון פועלת אחרת, אבל מהותית, ניתן להשתלט גם על עיר בת 200 אלף תושבים. הנושא הוא תכנון וכוח אדם. בהשארת אנשים בבית יש שתי בעיות מרכזיות: תזונה ומורל. חומר ורוח".

רביץ הבין את גודל האירוע כבר ביום ראשון, ה-8 במרץ. "חשבתי שסיימתי לעבוד, כשבתי דפקה על דלת חדר השינה ואמרה שהעוזר שלי מחפש אותי בדחיפות".

התברר שחולה מספר 29 שהה ביישוב. "האיש, שלא ידע בכלל שנדבק, הגיע להתארח אצלנו. ידענו שהוא יצא גם לתפילה, אבל לא ידענו איפה. הוא היה עייף ומבולבל ובתחקיר הראשון לא נתן תמונה מדויקת, אז באחת בלילה פתחתי את המשרד והתחלתי לעשות בדיקות. התברר שהאורח, יהודי יקר, התפלל באחד מבתי הכנסת הגדולים ביישוב. 250 מקומות לגברים, 100 לנשים. אחרי שיחה עם הרופא המחוזי של משרד הבריאות, הבנתי מהר מאוד שאני שקוע עמוק בתוך אירוע מתגלגל".

רביץ ועובדיו החלו להעיר את תושבי העיר משנתם, כדי למפות את המתפללים. "בהתייעצות מהירה הבנו שצריך לסגור את בית הכנסת. הזעקתי את הקב"ט, שהגיע עם מנעול ושרשראות ברזל. הערתי גם את הגבאי הוותיק, יהודי בן 70, כדי לעדכן אותו. השעה שלוש בלילה, כולם נמים את שנתם, איש לא מודע לדרמה. אני סוגר בית כנסת בישראל במו ידיי. התחושה הייתה נוראה".

במהלך השבוע התברר גם שילדיו של החולה ואשתו התפללו כל אחד בבית כנסת אחר, וכי כשליש מהתושבים נחשף לנגיף. רביץ הבין שאם לא יחתוך מיד ויטיל בידוד על היישוב ‑ ההדבקה תהיה המונית.

אשתו, רבקה רביץ, מנהלת לשכת בית הנשיא, נאלצה באותה תקופה לטוס לאוסטרליה עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. לא לפני שדאגה לשאוב חלב ולהקפיא, כי היא עדיין מיניקה את התינוק בן החצי שנה. כששבה ארצה, נאלצה להתמודד עם הלוגיסטיקה של תשעה ילדים בבידוד.

היום היא משתדלת לעבוד מהבית, אבל שומרת על קשר עם הילדים גם מהמשרד, מחלקת משימות ומרחיקה מהמחשב. "הוצאתי עבורם חומרים במתמטיקה, אנגלית וחג הפסח. בנות ה־12 וה־14 מעסיקות את הקטנות בנות השש והעשר. הבן הקטן יוצא לגיסה בבניין הסמוך לשלנו. ב־12 וחצי כבר מתחילה חגיגת האוכל, אני מבינה לפי הטלפונים. אני מבשלת כמות משולשת בהשוואה ליום רגיל".