את יציאת מצרים אנחנו מחוייבים לזכור בכל ימות השנה: בכל ערב וערב ("ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא..."), בכל שבת (כמו שאומרים בקידוש: "זכר ליציאת מצרים"), ובחגים (כי בסוכות הושבתי... בהוציאי אותם מארץ מצרים") וכמובן, חג הפסח- שהוא תאריך יציאת מצרים.
הזיכרון ביהדות הוא לא סתם משהו שנמצא בירכתי המוח, שאנו נזכרים בו מדי פעם, כמו אירוע היסטורי שקרה, ואנו "שולפים אותו" ממגירות הזיכרון שלנו כשצריך, אלא הוא זיכרון חי ונושם- הוא לא תלוי רק במוח, אלא בהרבה חושים אחרים.
יש הרבה אירועים מהעבר שנמצאים בספרי היסטוריה ומעלים עובש בספריה. אך אצלנו בכל שנה אנו חווים את יציאת מצרים מחדש. כיצד אנו מקיימים את הציווי של "בכל דור ודור חייב אדם לראות/להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"? כדי לעבור את החוויה של יציאת מצרים בעצמנו בליל הסדר אנחנו צריכים לאכול, לספר, להראות ("מצה זו"),להציג, וגם... להפעיל את הדמיון (לראות את עצמו(.
אולי זה חלק מהיותנו בני חורין - כמו שאמר נתן שרנסקי על תקופת מאסרו בכלא הסובייטי - אפשר לשעבד את הגוף: לעבוד קשה, לאכול מעט, להיות כלוא, אך אי אפשר לעצור את הדמיון. מי שיש לו דמיון- מרגיש בן חורין, כי הוא יכול לדמיין את כל מה שהוא רוצה, וזה מה שהופך אותו לאדם חופשי.
גם בליל פסח במצרים, כמו בימינו, נדרשו האנשים להישאר בבתים כי היה נגף בחוץ: "ועבר ה' לנגף את מצרים.....ופסח ה' על הפתח, ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף" (שמות יב, כג). כלומר, מי שחגג את ליל הסדר לבד, ונשאר בבית- ניצל מהמגיפה.
גם כיום, משתוללת מגיפה בחוץ, ואנחנו נדרשים להישאר בבתים על מנת שלא להיפגע. זה מוביל לתחושה של חוסר חופש, הגבלה בתנועה וביציאה למרחב, להרגשת שעבוד מסויימת, ויש כאלה שיעברו את החג לבד....אך יש לנו דמיון. דווקא השנה, במציאות מורכבת שבה אנו נתונים, הרבה יותר מתמיד כל אחד חייב להפעיל את הדמיון, ולראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
בהיסטוריה היהודית היו ימים לא פשוטים ומצבים קשים שארעו בעת חג הפסח וליל הסדר. בימי השואה, בעת תקופות לא פשוטות עוד טרם הקמת המדינה ובימי מתיחות ביטחונית, ביחס לימים ההם, מצבנו עם המורכבויות הבריאותיות, הכלכליות והחברתיות, עדיין פחות קשה ואנו חיים במדינה איתנה ובחברה חזקה שמתמודדת עם האתגר ובע"ה תחלץ ממנו.
הרגשת החירות, תלויה רק בנו, ביכולת שלנו לדמיין, להרגיש, לחוש ולחוות את ההצלה מבית עבדים. היכולת הפנימית הזו היא זו שהופכת אותנו - גם במצבים קשים - לבני חורין.
הרב ד"ר חנן יצחקי הוא רב 'מכללת אפרתה' וראש תוכנית לימודי 'זיכרון, מורשת וחינוך'