בימים אלה בהם המציאות הנוכחית משתנה לנו מול העיניים והאתגרים גדלים, ביקשנו לראות את הטוב בפרוייקט שנקרא: ימי קורונה הכרת הטוב
יום יום יעלה טור מיוחד שייכתב על ידי קשת מגוונת של נשים ואנשים. הטור ימשיך איתנו לימים של ספירת העומר, ימים של עבודת המידות, ימים של שמחה וזכרון, ימים שבין שואה לתקומה, ימים שבין פסח לשבועות, להעלות את אותה הכרת הטוב והאדוות שהיא יוצרת. הטור יופיע באתר וישותף ברשתות.
אנחנו מזמינות אתכם להצטרף לאנשים המיוחדים עם הסיפורים המרגשים ולעקוב . הבידוד החברתי היא מציאות שונה עבור רובנו , עם ישראל הוא עם חם, אוהבי אנשים וחברה אנחנו, רגילים למפגשים חברתיים, משפחתיים והריחוק העכשווי אינו מחזה מרהיב ומרגש מה גם שהוא מייצר מציאות תעסוקתית קשה, אחוזי האבטלה גדלים בצורה קיצונית וסימן שאלה גדול מתנוסס סביב איך נצא מהמשבר הכלכלי ומי יצליח להתאושש.
למרות הקושי והאתגר יש הכרת הטוב, מערכת הבריאות בישראל עובדת שעות נוספות ונמצאת בחזית המלחמה בנגיף, נכון, בסבבי הבחירות האחרונים כולם דיברו על כמה המערכת מצוייה בקושי וכמה עלינו לסייע לה ולתגבר וזה אכן יחייב עבודה ושינוי משמעותי ביום שאחרי אך אנחנו מדינה שמורגלת במצבי חירום, אמנם זה מצב חירום גדול ומסוג אחר ועדיין, המערכת שלנו מחוייבת בראש ובראשונה לבריאותם של האזרחים. הצוותים הרפואיים וכוח העזר שסביבם מסורים ומלאי חמלה, אנשים שעובדים סביב השעון בחסד ועם הרבה רחמים .
זוהי סיירת קומנדו של צוותים שמרשתים בצבא הבריאות. המציאות של אי יציאה לרחובות והתכנסות סביב מה שחיוני בלבד מביאים לפתחנו מהפכה דיגיטלית ברבדים רבים, נפח הגלישה עולה בכל יום, חנויות מדווחות על גידול ברכישת מחשבים ניידים, סורקים ומדפסות, אתרים רבים ובניהם ממשלתיים עברו לערוצי שירות מקוונים לאזרחים בכדי שיוכלו לתמוך מרחוק.
במוסדות הלימוד השונים ובאוניברסיטאות החלו לתרגל את עניין הלמידה מרחוק, זה בהחלט לוקח זמן ושיטות הלימוד הן אחרות וגם אליהן צריך להתרגל ואותן ללמוד. בכל מקרה, מה שבטוח, למידה מסוג זה חייבת להיות חלק משגרת הלימודים של ימינו והגיע הזמן להתרגל ולתרגל אותה בשוטף, למצוא שיטות לימוד נוספות לאותה הוראה פרונטלית לילדינו שלעיתים נמצאים טכנולוגית כמה צעדים קדימה ומרגישים כי המערכת לא מאתגרת מספיק או לא נותנת מענה לצדדים ההומניים שלהם.
חישוב מסלול מחדש, אין ספק כי ההוצאה הכפוייה לחופש וסגירת עסקים ישפיעו על השוק ביום שאחרי. המציאות לא תחזור להיות אותו הדבר, יש פלח נכבד של עצמאים שנפגע קשות. אנשים ינהלו סיכונים וגמישות מחשבתית באשר למקומות העבודה שלהם, חישוב מסלולי קריירה ומציאת מקורות הכנסה נוספים יוכלו לסייע למשק וגם לאנשים הפרטיים.
רשתות ועצמאים עוברים בחלקם לערוצים דיגיטליים מרחוק בכדי להמשיך לתת שירות. הרשתות החברתיות גם הן מוכיחות את עצמן ככלי נכון וחכם, מגדל פרחים שעמד בפני שוקת שבורה הצליח בעזרת הרשת למכור את כל מרכולתו עד שלא נותר פרח אחד.
החברה האזרחית מוכיחה את שידענו תמיד, עם ישראל בנוי על ערבות הדדית, רעות וסולידריות חברתית. ערכים שמלווים אותנו משחר קיומינו כעם. כוחות רבים מתועלים כעת לטובת מיזמים של עזרה, חסד והתנדבות.
אנשים רבים מחפשים להירתם גם אם מרחוק וכל יומיים נוסף פרוייקט חדש המאתגר את המערכות הציבוריות. את אותה ערבות וסולידריות ראינו כאשר חברות התעופה נשלחו להביא מטיילים מפרו שנכנסה לסגר מלא, מאיטליה וממקומות שונים בעולם. מטיילים ואזרחים מדווחים כי אין כניסה של מטוסים משום מדינה אחרת ואין מדינה שדואגת לאזרחיה באופן הזה כמו ישראל.
חברות התעופה בעצמן חוות משבר כלכלי קשה אך ברגעים קשים כולם שם בכדי לסייע, ברגעים כאלה כולנו גאים להיות ישראלים מעבר לעובדה שכולנו גאים בדרכון הישראלי שברשותנו . מפגנים של מחיאות כפיים לצוותים הרפואיים, דגלי ישראל שנתלים בימים אלה בבתים וברשויות המקומיות עוד לפני חג העצמאות, הם מחזה מרגש ומחמם לב. ככל הנראה המשבר משפיע גם על אותם משטרים טרוריסטיים, כאלה המעוניינים בהשמדתנו.
גם שם צפוי שינוי רציני ושמא אנחנו נהווה פתרון ומזור בתוך אותו מזרח תיכון חדש. המשבר הוא הזדמנות עצומה, הצורך בשיתוף פעולה גלובלי, היכולת של ישראל לסייע לשכנותיה יוכלו להוביל לדינמיקה ומציאות חיים חדשה.
הוירוס הזה מאתגר חברתית ומשפחתית, דורש מאיתנו הקשבה אמיתית וסובלנות, יש הרבה יותר זמן עם הילדים, במבחן הפרט אנשים מצליחים להפנים אט אט כי הויתור על החופש המרחבי והסתגרות היא מחייבת והיא לטובת הכלל. אנו לומדים להעריך את היום יום והשגרה, זו שהיינו מציינים לעיתים כי היא משעממת.
היינו שמחים כי יחזור השעמום של יציאה לגינה וקניות בסופר ללא דאגה למרווח מספיק ממי שעומד לפנייך, ללא כפפות ומסיכות המסתירות את החיוך הענק שלנו. האתגר וההבנה כי המציאות בה חיינו היא לא כ"כ גרועה וכמה טוב לנו בסך הכל בחיים גורם לנו להכיר תודה וטובה.
יש מצב כי בעוד כמה חודשים כשנצא בעזרת ה' מהמשבר הזה נלמד להעריך את ה- "יש" ולא את ה- "אין". אולי נהפוך צנועים יותר ונסתפק במועט ובמעט, מעט מסורים יותר, מעט מתחשבים יותר, מעט מאמינים יותר, את הוירוס הזה אנחנו ננצח, זה אולי ייקח מעט יותר זמן אך עם הרבה יותר אהבת אדם והכרת טוב.