שמענו עליו כבר רבות על השד הזה. היו כאלו שקראו לו ה"שד העדתי", היו לו שמות רבים. השד הזה, כך גילינו, לא פחות מסוכן מהקורונה. אנשי ציבור ופוליטיקאים משתמשים בו למטרות פוליטיות, מוזנים על ידי הכרותם עם המנגנונים הכי בסיסיים שלנו: פחד מהאחר, רצון למצוא "אשמים" בשעה של מצוקה, נטיה להכללה של ציבורים שונים, תחושת עליונות וייחוס "פרימיטיביות" למי ששונה מאיתנו.
הקורונה אינה מבחינה בין חרדים לחילונים, ערבים ויהודים. אין לה אחרים. רבים מקווים שאולי תעזור לנו לפקוח את עיננו לערבות ההדדית הנדרשת עכשיו. ערבות שלא להדביק, של לשמור, של לטפל, של חשיבה הומנית על האחר והסובל.
המלחמה בקורונה בחברה רב-תרבותית מחייבת הנגשה. ציבורים שלמים לא מקבלים אינפורמציה מערוצי הטלויזיה ולא מכירים את מנכ"ל משרד הבריאות. השפה היא שונה. ישנן קהילות בהם יש משמעות שונה לחולי ולבריאות. קהילות בהן בושה להחשף, דרכים שונות להתגונן. השמירה מפני הקורונה מצריכה אמצעים שפוגעים במרקמים החברתיים הדתיים והקהילתיים: לא לסעוד את הקשישים ולא להתפלל בציבור.
מול קהילות אלו יש לקרוא לערבותם ההדדית בדרכים ובשפה המתקשרת להשקפות עולמם, תוך ערוב מלא של מתוכים מהקהילות השונות. לצערנו, ברוב מדינות העולם משטרה וצבא אינם נתפשים כמתווכים מודעי תרבות והקשר.
לפני הכנסתם לקהילות שונות חייב להיות שיח עם אנשי הכבוד והסמכות בכל אחת מהקהילות. אין קהילה שלא תתגייס להציל את חבריה בתנאים בהם יש הסברה נכונה ונכרתות בריתות עזרה הדדית. אנו עוקבים אחר קהילות ביניהן יש קשר טוב בין מחלקות הרווחה ובין הרבנים ושבהם כללי הבריאות נשמרו מלכתחילה ואחוזי התחלואה בהתאם.
זוהי שעתנו היפה, טוענים רבים כיום. זוהי ההזדמנות לבנית הגשרים שישרתו אותנו ביום שאחרי. הקולות הנשמעים בתקשורת נגד הקהילות השונות וכרגע בעיקר נגד החרדים, מדאיגים ביותר. בניגוד מוחלט לטענתנו, מראים בטלויזיה וברשתות החברתיות, קהילות המתעמתות עם המשטרה, משמיצים רבנים ומכלילים הכללות גסות לגבי כל החברה החרדית. מובן שישנם גילויים כאלו והם מקוממים, אבל השימוש בהם, הקצנתם, הפיכת תושבי בני ברק לאויבי הציבור תוך שימוש ציני בכלי התקשורת השונים מסוכן ביותר.
זו שעתה היפה של הערבות ההדדית והסולידריות הבין קבוצתית, אבל חלון ההזדמנויות מול הקורונה השועטת הוא קצר והשדים החברתיים, יהיה שמם אשר יהיה, נוהמים מולה. היום חרדים ומחר, ערבים, פלשתינאים, פליטים ומי לא.
בשעה זו יש לגייס את כל שאר הרוח האפשרי, הסובלנות והאמפטיה שכן הקורונה נותנת לנו הזדמנות להתאחד מול שד חדש ומשותף שאנחנו מסכימים כולנו ששיש לנצחו.
פרופסור דורית רואר-סטריאר, חממת נבט, בית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית האוניברסיטה העברית בירושלים.