החל מיום חמישי שעבר כשהתבררה האפשרות של "מניני חצרות", אנו זוכים להיות המניין היחיד בשדמות שמקיים גם קריאה בתורה כסדרה הרגיל בשבת ובחול. [באישור].
זכינו לזה בזכות ספר התורה שנמצא בביתי ואספר מעט מהידוע לי עליו.
בשנת תרצ"ג [33] נפטר סבא רבא שלי הרב ד"ר שלמה גולדשמידט, ובנו, סבא שלי ואם אמי ד"ר דניאל גולשמידט ז"ל ירשו.
בשנת תרצ"ו [36] עלו אימי והוריה ארצה לירושלים יחד עם ספר התורה הזה שהיה מאוחסן בארון תרופות, [זה מה שהיה...] וריח התרופות ממלא את זכרונה של אימי עד היום הזה.
מצוקת הדיור באותן שנים חייבה לאחסן את ספר התורה בחדר השינה של סבא וסבתא. משום כך הוזמן ארון בעל דלתות כפולות, שמאפשר לינה באותו חדר וזה ארונו שנמצא אצלי עד היום הזה. [כשנפטר סבי ז"ל בתשל"ג [73] עבר הספר לבית הורי.
כשמלאו לי 50 שנה העבירה לי אימי את הספר. השבוע שאלתי את אמי איך הגיע ספר תורה לידיו של סבא רבא שלי? היא סיפרה שמה שידוע לה זה שסבא רבא קנה אותו מיד שניה עוד הרבה שנים לפני מותו. כלומר בן מעל 100 שנה.
התרגשתי מהמחשבה שיהודי כתב ספר לפני כ-100 שנה במעמקי גלות גרמניה, ובשנת תש"פ, בתנאי מגפה בארץ ישראל זוכים יהודים בבקעת הירדן לשמוע קריאת התורה בזכותו...
דרך אגב, לספר מצורף מדף ומפה שמשמשים אותו מאז הגיע לבית סבי.
שנזכה במהרה לשוב לבתי כנסיות ובתי מדרשות.
חג שמח.
