גם אם הנסיבות כופות עלינו מרחק יש מה לעשות. אז חשבנו כמה חברים ושותפים לדרך על יוזמה שתקרב השנה את שולחן הסדר למרפסת או לחלון.
פסח הוא אולי החג שמבטא יותר מכל את הקשר המשפחתי, בליל הסדר מתרחשת בעצם המסירה הבין דורית של 'הסיפור' שלנו כעם. אנחנו חושבים ומדברים לא מעט על אלו שיצטרכו להעביר את הפסח לבדם הרחק ממשפחתם. השנה המרחק שנכפה עלינו לא מאפשר את הקשר הבין דורי. מה שנשתנה בלילה הסדר השנה הוא שהתמונה הכל כך מוכרת שהמשפחה המורחבת תתכנס אל שולחן החג לא תתקיים.
בתורה עמוקה ויפה של הרב שג"ר הוא מסביר שהקשרים המשפחתיים שמוצאים את האדם מהבדידות שלו זו היציאה לחירות. את השם פסח דרשו "פה – סח", ואת המצה - 'לחם עוני', דרשו בהגדה 'לחם שעונים עליו דברים הרבה'. הגאולה, אם כן היא להצליח ליצור שיחה כנה, אמיתית ועמוקה, ממקום פנימי. לכן פסח הוא הזדמנות להעלות יחד בשולחן בליל הסדר את השאלות מאיזה מיצר אנחנו יוצאים - מה אדם עושה עם חירותו?
אבל גם אם הנסיבות כופות עלינו מרחק יש מה לעשות. בימים הלא פשוטים שעוברים עלינו, אני רואה גילויי התנדבות וחסד מרגשים. הזמן הזה הוא גם הזדמנות גדולה לתת מעצמנו ולהשתפר, להיות יותר טובים.
אז חשבנו כמה חברים ושותפים לדרך על יוזמה שתקרב השנה את שולחן הסדר למרפסת או לחלון. בשעה 20:30 נצא ונשיר יחד את "מה נשתנה" – כך נוכל לראות ולשמוע את השכנים שלנו. זו יכולה להיות שירת ההמונים הגדולה אי פעם.
שומרים על הוראות הבידוד, אבל מרגישים את תחושת הביחד שכל כך מאפיינת את חג הפסח. שיהיה לכולנו חג שמח ושנרגיש בעומק שאנחנו יוצאים ממיצר העבדות לחירות.
הכותב הוא ראש מכינת מיתרים לכיש