שאלה: מה גרוע כמעט כמו פצצה במשרד שלך?
תשובה: התראת שווא על פצצה במשרד שלך.
הכיצד? זה פשוט. להתראת שווא על פעילות טרור עלולות להיות אותן השלכות בדיוק כמו לפעילות עצמה, היות ובתנאי חוסר וודאות תגובת ההמונים אינה מבדילה בין אינפורמציה לבין דיסאינפורמציה.
תגובת הפאניקה של הציבור- ולעיתים גם של כוחות הביטחון- היא אותנטית באותה מידה בין אם זו מתבססת על אינדיקציה אמיתית או שקרית. בשלב בו מישהו כבר הצליח לטעת בתודעתכם את הרושם שאתם יושבים על פצצה חיה אשר הוטמנה מתחת לכיסא המנהלים המרופד שלכם, אתם כבר ממש לא פנויים להסברים מלומדים על כך שזה לא סביר סטטיסטית.
ארגוני טרור מודעים היטב לדינמיקה זו ואף רותמים אותה לקידום מטרותיהם. מעבר להטמנת פצצות אמתיות, התראות שווא על פצצות לשם זריעת פאניקה במקומות ציבוריים היו טקטיקה מועדפת על ה-IRA בתקופת ה"צרות". פרקטיקה נבזית אחרת המוכרת כ-"Swatting"- הקפצת שווא של יחידות התערבות באמצעות דיווח שקרי ואנונימי על תקרית טרור- היא דרכם של גיימרים אמריקניים להתנקם זה בזה על השפלה במרחב המקוון. במקום להזמין לכם פיצה הביתה ולגרום לכם לשלם, הם מזמינים לכם את הימ"מ הביתה בצירוף התיאור שלכם כחמוש מתבצר. אאוץ'.
במקרים של אפידמיה, התראות שווא ודיסאינפורמציה הינן דרכים יעילות ביותר להעצים את גלי הפאניקה אשר גם ככה מניעים את התנהגותו העדרית של הציבור מרוט-העצבים. בדומה לעימות הידוע בין הרמב"ם לרופא-האליל, אנשים בעלי מבנה פסיכולוגי הנוטה למתח וחרדה עלולים לפתח תסמינים זהים לתסמיני המחלה ואף למות מהם, ולו רק בשל החשש מפני הידבקות.
מעבר לחולים מדומים, משלמת המערכת כולה מחיר כלכלי כבד בעקבות שמועות על הדבקת המונים זדונית: הניסיון לאתר ביו-טרוריסטים מורכב הרבה יותר כאשר ה"טרור" מתבטא בליקוק ידיות של דלתות או התעטשות על מוצרים בסופרמרקט. בתנאים אלו, החשדנות הנוצרת בין אזרח אחד לרעהו במרחב האורבני נעשית כפולה ומכופלת ומובילה לעימותים אלימים על לא-דבר. שמועות בלתי מבוססות על הדבקה זדונית בקהילה עלולות ליצור תגובת שרשרת המסתיימת בהמון היסטרי הצובא על המרפאה השכונתית בדרישה מיידית לבדיקות רפואיות, או בלינץ' בעובר אורח רק משום שהוא נראה אסייתי.
בכל הנוגע לקהילות היהודיות בארה"ב, קשה להחליט האם ניצלו גורמים עוינים את המגיפה לשם ביצוע מתקפות ביו-טרוריזם. חשש זה מגובה בדוחות של ה-FBI וה-ADL אשר התריעו מבעוד מועד מפני כוונתם של פעילים ניאו-נאצים ופעילי "עליונות לבנה" להביא להדבקתם של יהודים ומהגרים בווירוס הקטלני.
הניאו-נאצים, אגב, לא לבד בעניין הזה. תאים אנרכיסטים מבקשים אף הם לנצל את התפשטות המגיפה לשם זריעת כאוס. אנרכיסטים ברחבי העולם כבר החלו לפעול לפי הנחיה מגבוה, כאשר אינדיקציות על ניסיונות להביא להדבקה מכוונת של הציבור נרשמו בארה"ב, גרמניה, בלגיה ואפילו באיראן. בכל המקרים התבצע ניסיון ההדבקה באמצעות ליקוק אובייקטים במרחב הציבורי. עוד סיבה לקחת את החשש הזה ברצינות הוא מספר הקורבנות הגבוה יחסית בריכוזים היהודיים בניו-יורק. די בנתון אובייקטיבי זה כשלעצמו בכדי לתדלק עלילות-דם נושנות ולשמש תמריץ עבור טרוריסטים לבצע מתקפות נגד מטרות המזוהות עם גורמים יהודיים, ציונים או ישראלים.
מאז פרוץ האפידמיה כבר הספיקו סוכני היחידה המבצעית של ה-FBI לחסל ניאו-נאצי אשר זמם לפוצץ בית-חולים בקנזס. בעמוד הטוויטר שלו, שיתף הטרוריסט פוסט המאשים את היהודים בהתפשטותו של הנגיף.
מה יכולות הרשויות לעשות בנדון? כיצד ניתן לבלום את השפעותיה של פאניקה מכוונת הנזרעת על ידי גורמים טרוריסטים או אנרכיסטים? כיצד ניתן להבדיל בין חשש מבוסס לבין פאניקה המוזנת על פחדי-שווא ודמיונות?
לגורמי הממשל- וכמובן- גם לתקשורת, ישנה השפעה מכרעת על האופן בו תופס הציבור את האיומים השונים ומעריך את מידת התכנותם במציאות.
האם ניאו-נאצים מלקקי ספסלים הם אכן איום משמעותי על ביטחון הקהילה? האם יש לחקור את הקשר בין מספר הקורבנות הגבוה יחסית בריכוזים יהודיים לבין מזימת טרור של גורמים אנטישמיים? האם חשדנות וגישה אגרסיבית כלפי כל אדם זר לקהילה עשויות לטרפד את מטרותיהן של קבוצות אנרכיסטים, או שמא הן דווקא משחקות לידיהן בניסיונן של אלו להביא להתפוררות כללית של הסדר החברתי?
שאלות אלו דורשות מענה ביטחוני, רפואי והסברתי המועבר לציבור בצורה רגועה ובוטחת על ידי גורם ייעודי בודד, המוגדר ברמה הלאומית. תחושת ביטחון זו אמורה להיות מואצלת הן לרמה העירונית והן לרמה הקהילתית. כמובן שכל אלו לא יועילו ללא סיקור תקשורתי מאוזן ואחראי של המתרחש. כאשר משרדי ממשלה משדרים מסרים סותרים ומעורפלים המועברים לציבור באמצעות תקשורת המהלכת אימים על האזרח, צפויה הפאניקה להתפשט כאש בשדה קוצים, ואז, כידוע, אפשר למות רק מהפחד.
הכותב הינו בוגר התמחות בחקר הטרור במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי