לחג הפסח יש את כל המרכיבים של קמפיין חזק וטוב, ולכן הוא חרוט כל-כך עמוק, וכל-כך הרבה שנים, בזיכרון הלאומי.
השנה יש לנו "טוויסט" בעלילה, ונראה שגם לתפנית הייחודית והקשה הזאת יש תפקיד חשוב במסגרת אותו קמפיין; לזכור ולא לשכוח. להעביר אל הדורות הבאים את המסר שחיים מתוך חירות, משמעם חיים מתוך בחירה ומודעוּת שאפשר ברגע האמת לקבל החלטות על שינוי ועל דרך חדשה.
מאתיים ועשר שנים היו בני ישראל במצרים. המון זמן. בתנאי דחק וסגר ובידוד ועבדות. ואחר-כך באו יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומצה ומרור ואגוזים ומתנות ושמחה רבה ואפיקומן. קשה לשכוח את הסיפורים המדהימים על דם וצפרדע, על יבשה בתוך הים ועל מצעד ארוך-ארוך ומתיש של מחנות במדבר.
סיפור כזה טוב, על-מנת שישרוד מאות ואלפי שנים, צריך רגש, ומה שנכנס אל הלב לא יישכח. בזכות הסיפורים ההם נהיינו לעם, והתחלנו לעשות סדר ולנקות תריסים ולחטט במגירות ובמכתבים שנשכחו, ולהעמיס עגלות קנייה במרכולים, ולאחד משפחות, ילדים ונכדים, ולרכוש מתנות, וגם להתחבר לפעילויות למען נזקקים.
והשנה – נתכנס ונצטמצם. מה שהלך וגדל והתעצם, יתמעט ויפחת בכורח הנסיבות. בסופו של דבר, גם ה"קמפיין" הזה יהיה חלק מהזיכרון הקולקטיבי לדורי דורות. הפכנו מיחידים למשפחות, לקהילות, לשבטים ולאומה, והפעם אנו נאלצים להקפיא את התהליך הטבעי, לחזור לרגעים ולימים אל התא המשפחתי המצומצם, ולו רק כדי שנחשוב ונשכיל להבין שאוניברסליות יכולה להימדד גם בכזית מצה ובקמצוץ מרור ובעלים של חסה.
מילה אחת מאד מאפיינת את יציאת מצרים, אבל גם מעוררת לא מעט תהיות: חיפזון. "ואכלתם אותו בחיפזון", אומר הכתוב. האם לא למדנו פעם שהחיפזון הוא מהשטן? האם לא קלטנו זה מכבר, שעדיפה דווקא מתינות. "שוואייה שוואייה" בשפת שכנינו. ובכן, כל דבר נכון לשעתו. ואמנם, על-פי פרשנויות רבות, לפעמים עלולים לפספס את הרכבת. ברגעים מסוימים, בזמנים מיוחדים, נדרשות החלטות מהירות ואמיצות, והתלבטות – אינה יפה בהם ועלולה לגרום בכייה לדורות.
על-פי חז"ל, רוב מוחלט של בני ישראל העדיף בכלל להישאר במצרים. ברגע האמת, לא היה להם את האומץ לקבל החלטה על שינוי, על דרך חדשה. הם העדיפו, כמעט באופן טבעי, את המוכר והבטוח.
בזכות דור יוצאי מצרים, שזכו להכוונה משמים ולהנהגה נחושה וקיבלו החלטה חפוזה ונכונה, יכולים כולנו, אפילו בימים קשים אלו, להתכנס בבתים בסבלנות ובאמונה, גם במסגרת מצומצמת מאוד, כדי להמשיך את הקמפיין ההוא. ובעיקר – לזכות ולעצב מציאות חדשה ומתונה של המחשבות והלבבות, של חירות, של פריחה, של ערבות הדדית ושל אהבת האדם והטבע.
ליאורה מינקה היא יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה"