תופעת הכתות לא מפסיקה לרדת מהכותרות. ככל הנראה משהו בדור המיוחד הזה מצליח לייצר פלטפורמה הן למנהיגי כתות והן לציבור רחב המחפש משמעות עמוקה ומוצא עצמו לבסוף בדרך ללא מוצא.
במסגרת עזרה ליוצאי כתות אני מוצא עצמי הרבה פעמים משתמש בסיפור יציאת מצרים על כל חלקיו, כמשל המבהיר לאנשים היושבים מולי את מצבם הנפשי המורכב ואת הדרך לצאת החוצה מהשבי – מהמצריים הפרטי שלהם.
נתחיל מהכניסה "הנעימה" לשעבוד- הפסוק אומר: "קְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם ... וְעֵינְכֶם אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא". בכתות קיים מושג הנקרא "LOVE BOMBING" המתאר הפצצת אהבה מצד המנהיג והקהילה כלפי המועמד להצטרפות לכת. מה שמטשטש את הביקורת הפנימית שלו. מוכר לכם?
חז"ל מספרים על פיתום ורעמסס -וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת-רַעַמְסֵס" . בכל כת קיימים מעגלי שליטה. המקורבים והמבוטלים יותר למנהיג נחשבים ל"שרים" קיימת היררכיה ברורה. ל"שרים" יש מעמד מיוחד. הם מקבלים סמכויות ואינפורמציות שאין לאחרים ממעגלי השליטה הנמוכים יותר. כך מייצבים את השליטה על הקהילה. מעגלים נפרדים.
אפקט נוסף בכתות - למען ענותו בסבלותם- כלל חשוב בשליטה בבני אדם- אל תתן להם לנוח! דאג שיהיו עסוקים כל הזמן! שלא יהי להם זמן וכוח לחשוב מחוץ למסגרת השבי.
חז"ל לימדו אותנו שחלק מעבודת הפרך כללה -לתת לנשים עבודה של אנשים וכן להיפך. בכתות עושים הכל כדי לשבור את הזהות האישית שלך. ינתקו אותך בכל דרך מהזרימה הטבעית שלך. מהחיבור שלך לעצמך. ינתקו אותך מהתחביבים שלך, מדברים שגורמים לך הנאה, ומכל דבר שיכול להזכיר לך מי אתה באמת. אל תוותר!!
ואם כבר יצאת, חזור אל התחביבים שלך, הם יזכירו לך מי היית לפני שנשאבת לכת.
נקודה נוספת בקשר לפיתום ורעמסס- המדרש אומר שחלק מהייאוש שאחז את עם ישראל היה שכל מה שהיו בונים ביום אחד היה "מתאפס" למחרת. אדם שלא רואה ברכה בעמלו, מתקדם לשום מקום – "פול" גז בניוטרל – פשוט נשבר!. בכל הכתות קיים המושג של "מטרה שלא ניתנת להשגה". המנהיג מייצר אידיאולוגיה שלא ניתנת להערכה אמיתית וכך החסידים לא יכולים לבחון עצמם האם התקדמו או נסוגו מהמטרה שהציבו לעצמם. הם פשוט מותשים, כנועים וחסרי מוטיבציה לשינוי בחייהם.
לא היה עבד שברח ממצרים- הפחדה: בכל הכתות קיים מרכיב מרכזי של הפחדה. אין לאן לעזוב, העולם בחוץ חשוך, מבול, סטרא אחרא, מקור הרשע...החיים בתוך הקהילה, כך יאמרו לך, הם המפלט האחרון!
וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַיהוָֽה):בכת שאני יצאתי ממני המנהיג בעצמו היה משתמש בביטוי זה הרבה פעמים) - שוב, אם התחלתם לחשוב, להסתפק, לשאול שאלות אזי הפתרון הוא: " תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ-בָהּ וְאַל-יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר:- עבודה מסביב לשעון מתישה ומדכא את המחשבה החופשית.
עניין נוסף באמירה זו הוא העברת האשמה לעם ישראל- הבעיה היא אצלכם! אתם נרפים ולכן אתם מסתבכים עם כל מני מחשבות מוזרות. האשמה עצמית מאוד מפותחת בכתות. היא משמשת כלי מעולה לשליטה באנשים. כל עיוות יתפרש כאשמה של החסיד וכך המנהיג משתחרר מכל ביקורת כלפיו.
חברים!, בהרבה מקרים "המלך הוא עירום!" לעולם אל תוותרו על חוש הביקורת שלכם לגמרי. זו מערכת ההגנה שלכם!
נקודה מעניינת היא שהגואל-משה רבנו גדל בתוך ביתו של המנהיג- פרעה. בדרך כלל האנשים שמצליחים לשבור את חומות השבי המחשבתי בכתות בכוחות עצמם הם המקורבים אל המנהיג מהמעגל הראשון!. דווקא להם יש את הסיכוי לזהות את השיעבוד או להישחק ממנו עד קצה גבול היכולת ואז להתרסק ולצאת...
ויאמר אלהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם.
הפחדות כבר אמרנו? – בכל פעם שאני משוחח עם יוצא כת הנושא הזה עולה וצף:" תגיד, זה מסוכן? הוא יכול לעשות לי משהו? אולי אני אפגע מההקפדה שלו? תמיד הוא אמר והוכיח לנו שכל מי שיצא מקהילה שלו נפגע, השתגע, התחרפן...אולי גם אני בסכנה?" .וכמה עצוב שבמספר מקרים אכן יוצא כת כזה או אחר עבר סיטואציה קשה עם יציאתו מהכת וזה ממש לא פשוט להסביר לו כי אין קשר בין המקרים, וזה לא מנהיג הכת שקלל אותו או פגע בו והכל עניין של פרשנות. ממש לא פשוט..
וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה- נקודה כואבת במיוחד – אני קורא לזה "נסיגות". כל יוצא כת עובר את השלב הקשה הזה בוא הוא אומר לעצמו :"למה יצאתי מהכת?, מה היה כל כך רע שם? אולי אני טועה והמנהיג הוא צדיק?, איך אני בכלל אסתדר מחוץ לכת? אולי היה עדיף להישאר?..." זהו, שממש לא!. כשאני מאתגר יוצא כת ומשיב לו:"אולי באמת תחזור!", הוא ממש נבעת מהמחשבה הזו ומתחיל להתאפס. אבל נסיגות כאלה ילוו כל יוצא כת לתקופה לא קטנה. ידידי, תלמד לחיות עם זה. לאט לאט תתייצב וזה יעבור.
זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃- "אבל בכל זאת, היו בכת גם דברים טובים!, חברים, חסד, תורה, תפילות עוצמתיות!, וכו' וכו'" . טענה די שכיחה שנשמעת לא אחת על ידי יוצאי כתות. נכון!, אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב.
נקודות הטובה שיש בכת לא מכשירות את כל הרע שנעשה בה. ובכלל, אני שואל בדרך כלל את האנשים שטוענים כך: האם יכול להיות שבמקום נורמטיבי היית מתפתח יותר?, צומח יותר?. בכל מקרה, כל מה שקורה בכתות נע סביב אינטרס אחד ברור שהוא חיזוק ומיסוד השליטה באנשי הכת! . תרכיב בבקשה את המשקפיים הללו וכעת תתבונן שוב בכל הסיטואציות שנראו לך נחמדות וטובות. מה אתה אומר עכשיו?
טיפ קטן מחז"ל אם אתה כבר נמצא בכת: "ועוד אומרים חז"ל (שיר השירים רבה פ"ד וכן בויקרא רבה פרשה ל"ב רב הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה.
ובעניין הזוגיות. נוכחתי לדעת בצורה די ברורה שזוגיות יציבה וטובה היא תנאי בסיסי להשתחררות משבי בכת. מנסיוני הקצר אומר כי זוגות שקלטו את השבי ביחד, והרשו לעצמם לדבר פתוח על הנושא ונגד המנהיג, הסיכויים שלהם לצאת גדולים בהרבה ממצב בו הזוגיות אינה יציבה או תלויה באופן לא הגיוני בראש הכת.
חז"ל מלמדים אותנו כי שבט לוי לא היה בשעבוד- נקודת אור. בכל אדם באשר הוא קיימת נקודת חירות פנימית שלא ניתנת לפירוק, שבי או כל דבר אחר. היא עצם טהור –" נשמה שנתת בי טהורה היא" . בכתות היא אולי מתכסה בשכבות של פחד, אשמה וייאוש אך היא קיימת בכל הדרה ויופיה. היציאה החוצה עוברת דרך החיבור לנקודה זו. יש בה את כל הכוח, התבונה והעצה איך ומה לעשות ולמי לפנות לעזרה כמאמר הרב קוק בשמונה קבצים: ח׳:רי״ג
"כששוכחים את הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל , האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה".
חג חירות שמח
מצרף לכם קישור להורדת עשרה פרקים ראשונים מהספר "סגור" שכתבתי על חיי בכת.