עניין אישי: נתן שרנסקי

בן 72, תושב בירושלים. נשוי, אבא לשתיים, סבא לשבעה. יו"ר ISGAP, המכון לחקר אנטישמיות גלובלית ומדיניות

שילה פריד , י"ד בניסן תש"פ

נתן ואביטל שרנסקי
נתן ואביטל שרנסקי
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

התחלה/ דונייצק, עיר בברית המועצות לשעבר. "גדלנו בבית יהודי מתבולל לגמרי. לא הייתה לנו שפה, לא דת ולא מסורת. היינו משפחה סובייטית טיפוסית שקיבלה את מדיניות הממשל הרוסי. הדבר היחיד שידענו על יהדותנו הוא שעלינו להתגבר על אנטישמיות".

אבא/ בוריס שרנסקי ז"ל, עבד כעיתונאי. "ארבע שנים היה אבא חייל בברית המועצות וקיבל לא מעט אותות גבורה. בגיל ארבע הלכתי איתו למצעד הניצחון של הצבא האדום, אבא ענד את כל המדליות שקיבל כחייל. מישהו במצעד צעק לו: 'איפה קנית את האותות האלה?'. האנטישמיות הייתה כזו שחשבו שבזמן שכולם נלחמו, אנחנו ישבנו בבית וקנינו מדליות".

אמא/ אידה ז"ל. "עוד כילד קטן אמא לימדה אותי לשחק שחמט, דבר ששימש אותי מאוחר יותר בכלא. היא חינכה אותי להצטיין ולהיות הכי טוב בכל דבר שאעשה".

אנטולי/ כשנולד חששו הוריו לתת לו שם עברי. "סבא היה דתי, ורצה שיקראו לי נתן על שם אביו. הוריי פחדו מנתינת שם יהודי, אז הם קראו לי אנטולי בבית ובחוץ, ורק סבא היה מכנה אותי 'נתנצ'יק'".

תלמיד מצטיין/ למד בבית הספר היסודי ובתיכון בעיר שבה גדל. "כיהודים ידענו שאנחנו צריכים להיות הכי טובים בכל מקצוע שנלמד - שחמט, פיזיקה, כימיה. זה לא משנה. ההצלחה המקצועית הייתה התשובה לאנטישמיות. המסר הזה הפך אותי לתלמיד מצטיין בלא מעט תחומים".

בורח למדע/ עם סיום לימודי התיכון עבר ללמוד באוניברסיטה במוסקבה. "זה מוסד שמאוד קשה להתקבל אליו, ליהודים פי כמה. המבחנים היו קשים והאנטישמיות לא תרמה לכך. הצלחתי להתקבל וברחתי למבצר שלי, לימודי מדע. חשבתי ששם אוכל לשכוח מהאנטישמית וממה שחוויתי".

האשם בניצחון/ שרנסקי השתלב כסטודנט עד למלחמת ששת הימים. "הייתה תעמולה אדירה נגד ישראל. ברית המועצות הרי תמכה במדינות ערב, והניצחון הישראלי היה מכה קשה לממשלה. התחילו להסתכל עליי. גם ידידיי הפנו אליי אצבע מאשימה ושאלו 'איך עשיתם את זה?'. לא היה לי קשר לישראל, אבל בעיני הממשל האנטישמי יהודי וישראל זה אותו דבר".

שורשים/ "זה השפיע עליי. התחלתי לקרוא בסתר ספרי הגות והיסטוריה יהודית. בחנויות כמובן לא היו ספרים כאלה, אבל מצאתי ספרים ישנים בבתים של משפחות יהודיות. פתאום הכול הסתדר לי בראש. הבנתי שאני חלק מדבר הרבה יותר מפואר מהסיפור הסובייטי. הרגשתי חלק מסיפור ענקי שמתחיל ביציאת מצרים".


"אשתי לא אוהבת לחזור לרוסיה. זה מזכיר לה דברים לא טובים. לי זה דווקא נותן תחושת ביטחון. עשר שנים אחרי השחרור ביקרתי בצינוק שבו הייתי שבוי. זו הייתה הפעףם הראשונה שהגיע לשם ביקור רשמי. אמרתי לעיתונאים מחוץ לכלא: 'כאן אמרו לי שזה הסוף לפעילות הציונית ושברית המועצות לא תוותר. היום אין ברית המועצות ואין קג"ב, ושני מיליון יהודים עלו לישראל"
רוצה להיות חלק/ שרנסקי ראה את התמונות שהגיעו מישראל ושאף להתחבר לשורשי היהדות. "ראיתי את התמונה של החיילים בשחרור הכותל, בחורים בגיל שלי עושים היסטוריה כשאני עוסק בהצטיינות מדעית. פתאום יש לי עם, מדינה וזהות שנותנים לי חופש. חציתי את הקווים מסובייטי לויאלי ליהודי ציוני".

מתוך ציונות/ הסטודנט שרנסקי הפך לפעיל בשני תחומים - פעיל עלייה שעמל על הגעתם של יהודים לארץ, ופעיל חופש וזכויות אדם, שחושף עוולות נגד המיעוטים ונפגעי המשטר. "בשתי התנועות אמרו לי 'אתה לא יכול גם וגם', אבל אמרתי שבעיניי אלו פעילויות שכרוכות זו בזו, כציוני אני מסייע לאנשים אחרים".

להפיל את מסך הברזל/ "יצרנו קשר עם יהודים, חילקנו ספרים על תרבות יהודית וניסינו לחשוף את המצב בברית המועצות מול העולם. היה אסור להיפגש עם עיתונאים בלי השגחה של הקג"ב, וניסינו להתגבר על זה. ארגנו הפגנות של חמש דקות עם עשרה אנשים, כך שמרנו שהתכנון לא ייחשף. דאגנו שיגיע עיתונאי ויצלם ויסקר, בלי שיכולנו להודיע לו במפורש. כמה פעמים הוכנסתי למעצר אחרי ההפגנות".

חיבוק מיהודי העולם/ "כשהמאבק שלנו החל להתפרסם בעולם, עשרות אלפי יהודים קראו לממשלות שלהם לפעול וארגונים יהודיים נחלצו לעזרתנו. בפעם ראשונה הרגשתי מה זו האחדות של העם היהודי".

החצי השני/ במהלך פעילותו הציונית הכיר את נטליה, היום אביטל, צעירה יהודייה, והשניים התחתנו בבית הכנסת במוסקבה. "אביטל עלתה לארץ, אך מסיבות ביטחוניות לי לא נתנו אישור. חשבנו שזה ייקח כמה חודשים, אבל לבסוף היא חיכתה לי 12 שנים, והובילה את כל המאבק למען יהודי ברית המועצות".

הפשרה/ "בעקבות הפעילות נעצרתי והציעו לי פשרה: או שאהיה נגד המשטר וינקטו מולי הליכים קשים, או שאעבור לצד שלהם - אקיים מסיבת עיתונאים ובה אגנה את הפעילות הציונית. הודעתי להם שלא אסכים להתנצל".

מואשם בבגידה/ אחרי ארבע שנות פעילות ציונית הועמד שרנסקי לדין בגין בגידה במולדת. "העלילו שאני מרגל אמריקני. במשך שנה וחצי של חקירות אמרו שהעונש על מעשיי הוא מוות, אבל הסיפור שלי יצא בכל העולם. היה לחץ של הממשל האמריקני לשחרר אותי, ובברית המועצות הבינו שעונש מוות יפגע בשמם בעולם. כך נשלחתי ל-13 שנות מאסר".

בכל הכוח/ בשנת 1982 הוחמרו תנאי מאסרו. קשר עם העולם שבחוץ לא היה לו מלבד מכתבים שהגיעו מאמו. אביטל שלחה מכתבים רבים, אך רק שניים במהלך התקופה הגיעו לידיו. "לא ידעתי שיש מאמצים בינלאומיים לשחרר אותי, אבל בלב הרגשתי את התמיכה מהעם היהודי".

שביתת רעב/ ביום הכיפורים החל שרנסקי בשביתת רעב שנמשכה כמה חודשים. "האכילו אותי בכוח, וכשמצבי התדרדר הציעו שאחתום על בקשת שחרור מתנאים הומניטריים ויוציאו אותי מהכלא, אבל מבחינתי השחרור הגיע לי לא מתנאים הומניטריים, אלא כי אין לי קשר לאשמת הריגול. אחרי ירידה במשקל הוצאתי מהכלא לאשפוז בבית חולים. אשתי ניהלה אז מאבק אדיר לשחרורי בכל העולם".

יום השחרור/ שרנסקי לא ידע על ההסכמים הבינלאומיים לשחרורו. "הודיעו לי שעליי לצאת. לקחו אותי לשדה תעופה, שם ארבעה שוטרים רוסים העלו אותי למטוס קטן וטסנו לגרמניה. בגרמניה פגשתי את אשתי, ועליתי איתה למטוס נוסף לישראל. כשנחתנו אביטל הכירה לי את ראש הממשלה שמעון פרס, שר החוץ שמיר והרבנים הראשיים. זה היה יום שהתחיל בכלא ברוסיה ונגמר בכותל המערבי".

ממשיך בפעילות/ הוא לא הסתפק בהגעתו לארץ, והמשיך ליזום הפגנות וליצור לחץ בינלאומי להעלאתם ארצה של כל היהודים מסורבי העלייה, כולל הפגנת ענק בארצות הברית. "שנתיים אחריי שוחררו כל מסורבי העלייה מברית המועצות. עם נפילת מסך הברזל היה צריך לדאוג לשילובם בארץ".

דור ההמשך/ "בארץ נולדו לנו שתי בנות, וכבר מגיל צעיר אמרתי להן שאני רוצה לראות נכדים. הן השיבו שצריך קודם להתחתן, ואני עניתי: 'חתונה זו בעיה שלכן, תפתרו את זה ותביאו נכדים'. היום אנחנו סבא וסבתא לשבעה, וזה משמח ומרגש".

השדה הפוליטי/ שרנסקי היה פעיל מאוד למען שילובם של העולים בישראל ודאגה לכל צרכיהם. ב-1996 הקים יחד עם יולי אדלשטיין את מפלגת ישראל בעלייה. המפלגה זכתה בשבעה מנדטים, שרנסקי מונה לתפקיד שר התמ"ת ואדלשטיין לשר הקליטה. "בתוך שנתיים היו לנו ברשויות המקומיות נציגים שמונו להיות סגני ערים".

רק מסיבות ערכיות/ "כיהנתי כשר בארבע ממשלות. משתי ממשלות פרשתי מסיבות ערכיות - בממשל ברק כשהוא הכריז על הסכמי קמפ דיוויד, ובממשלת שרון כשהכריז על ההתנתקות".

לחזק את הקשר/ בשנת 2009 הציע נתניהו לשרנסקי להצטרף אליו לבחירות. "באותה עת התפנה תפקיד יו"ר הסוכנות, והודעתי לנתניהו שאשמח להיכנס אליו. 'אתה אחראי על הדבר החשוב, מדינת ישראל. אני רוצה לשמור על העם היהודי ולהתחבר אליו', אמרתי. קיבלתי את תמיכתו ונבחרתי לתפקיד. זה מקום חשוב שבונה גשר בין הממשלה לכל העם".

תשע שנים/ "תשע שנים הייתי בכלא, תשע שנים שר בממשלה ותשע שנים יושב ראש הסוכנות. זו משימה חשובה לחבר את חלקי העם. להיות הנציג של ישראל מול התפוצות ולהיות הנציג של התפוצות בישראל".

פרס ישראל/ לפני כשנתיים הוענק לשרנסקי פרס ישראל, על היותו סמל למאבק למען זכויות האדם בכלל ולמאבקה של יהדות ברית המועצות לזהות ולחירות הפרט.

מחזק ב-zoom/ כראש ISGAP - המכון לחקר אנטישמיות גלובלית ומדיניות, עומד שרנסקי בקשר עם יהודים מהארץ ומהעולם. "אני מעביר כל יום שיעורים והרצאות בווידאו בימים אלו, ונותן טיפים לאנשים איך לעבור את הבידוד. בכל זאת יש לי בזה ניסיון".

אם זה לא היה המסלול/ "הייתי איש מסכן - מדען לויאלי סובייטי, שאולי מצליח במדע אבל לא חי באמת חיי חירות וחופש".

במגרש האישי

בוקר טוב/ "בימים אלה מתחיל את היום בשיחת זום עם נכדים, הם חלק חשוב מחיינו".

פלייליסט/ "עד היום אוהב לשמוע שירי חופש ומאבק ברוסית. במעצרים שהוכנסתי אליהם אחרי ההפגנות למדתי לשיר קרליבך וירושלים של זהב. עד היום אני אוהב את השירים האלה, אפילו עליתי פעם לבמה עם שולי נתן".

שבת שלום/ "חבל שיש רק שבת אחת בשבוע. זמן לנוח, להתנתק ולהיות עם הנכדים. נהנה ללכת לתפילה. בבית הכנסת שלנו בירושלים יש שיא של חתני פרס ישראל. לאחרונה מצאתי בית כנסת עם מניין מהיר יותר, מקווה שלא יחשבו שבגדתי".

דמויות מופת/ "דוד המלך ואשתי אביטל".

מפחיד אותי/ "אשתי, לא רוצה להכעיס אותה".

משאלה/ "להדק עוד יותר את הקשר בין יהודי התפוצות לארץ".

כשאהיה גדול/ "אלוף העולם בשחמט".