יעקב ואפון הפלא

"עזוב אותך יעקב, אתה בסדר גמור. תחזור הביתה, תגיד לאמא פרומה שאני אמרתי שהכול טוב, ושגם כלי שני לתה זה הגזמה פראית".

יאיר יעקבי , י"ד בניסן תש"פ

יאיר יעקבי
יאיר יעקבי
צילום: שלומי יוסף

יעקב ואמו האלמנה פרומה התגוררו בבית מט לנפול בשיפולי כפר נידח באירופה. עוניים של יעקב ואמו נבע מכמה סיבות, אך העיקרית שבהן הייתה העובדה שבאגדות, כמו באגדות, טוב יותר שהדמויות יתחילו בעניות ואז יטפסו אל עבר הסוף הטוב, אם וכאשר.

בכל אופן, הצמד העלוב העביר את ימיו בנעימים, עד לתפנית הראשונה בעלילה. הפרה הנאמנה שלהם, שהייתה למעשה רכושם היחיד, הפסיקה לפתע לתת חלב. בהתחלה קיוו השניים שמדובר באפיזודה חולפת, אך כשיומיים אחר כך הפרה נרשמה לקורס מקוון בצילום נוף, התברר מעל כל צל של ספק שהיא יצאה לפנסיה לבלי שוב. בניסיון להרוויח עוד קצת כסף על חשבון הפרה הוותיקה, הורתה אמו של יעקב לבנה שילך לשוק למכור את הפרה תמורת סכום מסוים של מטבעות שנסחרים באותה מדינה אירופאית.

כשעשה דרכו בשוק, קיבל יעקב (שזה הזמן לספר שכינויו בפי כול היה ג'ק) הצעות שונות לקניית הפרה, אך על אף תמימותו המובנית, גם הוא הבין שאף מחיר לא היה גבוה דיו. לבסוף ניגש אל דוכן מוזר למראה ובו שקיות קטנות מלאות באפונים. "אפוני פלא תמורת פרתך!", הכריז הברנש מאחורי הדלפק.

"מה הן עושות האפונים?".

"פלא", ענה הברנש, "אמת בפרסום".

יעקב לא הצליח להוציא מהברנש הרבה מעבר לזה, אך נאמן לאפיון שלו כדמות נאיבית הסכים למכור את הפרה תמורת שקית מלאה אפונים. כשחזר הביתה ובישר לאמו על העסקה שהשיג תמורת הפרה היא, באופן די צפוי, נפלה עליו חזק חזק.

"מה אתה מביא לי קטניות הביתה יומיים לפני פסח?!", היא צרחה בטוויסט דרמטי שמפיל לכולנו את האסימון לגבי הסיפור הזה, אני מקווה.

"אפונים זה קטניות?", שאל יעקב המסכן, שאף פעם לא הבין איך אפונה זה קטניות.

"בטח שאפונה זה קטניות", היא התעצבנה. "אני יודעת שזה פחות אינטואיטיבי, אבל ההלכה לא משחקת משחקים בקטע הזה".

יעקב הרגיש מטופש להחריד.

"אגב, בלי קשר, מבחינה כלכלית להחליף פרה באפונים זה לא להיט גם בשאר ימות השנה. אבל זה מילא, לא ציפיתי ממך להרבה, אתה הרי דמות נאיבית". אמא של יעקב סיימה את השמוס ופקדה עליו להעיף את האפונים הארורים האלה מהבית.

יעקב הנבוך לא ידע איפה לקבור את עצמו, אבל את האפונים הוא ידע בדיוק איפה לקבור. הוא הטמין את אפוני הפלא בבור קטן בחצר, והלך לישון במחשבה שלמחרת בבוקר הכול יישכח, ושבטח ובטח לא יצמח משהו ענקי בחצר.

ובכן, לא תאמינו מה קרה למחרת בבוקר.

יעקב (המכונה ג'ק, חשוב לזכור) התעורר כהרגלו, וגילה בחצר הבית גבעול ענקי של אפונים ניצב במקום שבו טמן את האפונים הקטנים בערב הקודם.

צירוף מקרים? נו באמת רבויסיי.

מפה לשם, אמו של יעקב טרם התעוררה ויעקב הבין שיש לו חלון הזדמנויות מאוד מצומצם להיפטר מהקטנית הענקית שצמחה בחצר לפני שאמא שלו תחטוף שבץ. אבל גובהו של הגבעול הרשים אותו כל כך, שהוא לא עמד בפיתוי והחל לטפס עליו. בקצהו של הגבעול עמד בית ענק שעל דלתו שלט מזמין ובו כתוב: "כאן גרים בגבולות ההלכה הרב בן לולו ומשפחתו".

יעקב זיהה את השם. זה היה ביתו של הרב בן לולו, מענקי התורה הספרדים. יעקב דפק על הדלת, ולאחר שניות אחדות הרב בן לולו הענק בכבודו ובעצמו פתח את הדלת והביט מטה אל יעקב הקטן.

"אתה הבן של פרומה, לא?".

"כן, שמי יעקב אבל החברים קוראים לי-"

"ג'ק, בסדר. לא צריך לחזור על זה שוב, מי שהבין הבין".

הרב בן לולו הכניס את יעקב אל ביתו כמיטב הכנסת האורחים הספרדית החמה, וכששמע על סיפור האפונים התרגז מאוד.

"שוב האשכנזים האלה והשטויות שלהם, תאמין לי", הוא התרתח. "תגיד לי, אתה התבלבלת פעם בין חיטה לאפונה, הא יעקב? יצא לך פעם בטעות להכין חלות לשבת מקמח אפונים?".

"פעם אכלתי קינואה ובסוף זה היה בורגול", יעקב ענה בתקווה שזה רלוונטי. זה לא היה.

"עזוב אותך יעקב, אתה בסדר גמור. תחזור הביתה, תגיד לאמא פרומה שאני אמרתי שהכול טוב, ושגם כלי שני לתה זה הגזמה פראית".

הרב בן לולו טפח ליעקב על השכם ושלח אותו חזרה במורד הגבעול. כאן המקום לציין שבדרכו החוצה מבית הרב הבחין יעקב בתרנגולת גדולה שממליטה ביצים בפינת המטבח. ומה צריך בפסח יותר מביצים? אז ברגע קטון של חולשה הוא חטף את התרנגולת וברח במורד הגבעול.

הרב בן לולו הבחין מהר מאוד במעשה הקונדס, ורדף אחרי יעקב העבריין הנאיבי. דקות לאחר מכן פרץ הרב בן לולו לביתו של יעקב, בדיוק בזמן כדי לראות את אמא פרומה מקבלת לידיה בשמחה את התרנגולת הגזולה.

"פרומה נשמה, זו התרנגולת שלי", הוא אמר בכעס.

אמא פרומה התאכזבה מאוד מבנה. "אני ממש מצטערת הרב בן לולו, אתה יודע איך זה ילדים".

"אני בן 37", התערב יעקב שלא בטובתו.

"לך ותנקה את המקלדת מהפירורים של הפרינגלס", היא גערה בבנה ושלחה אותו לחדר.

"אני ממש מתנצלת כבוד הרב, כמובן שנחזיר את התרנגולת", היא אמרה לבסוף.

הרב בן לולו נרגע והתנצל על תגובתו הנזעמת.

"בוא תשב", אמרה פרומה, "אפשר לכבד אותך במשהו לפני שאתה הולך? איזה פירה דלוח? עוגת קוקוס?".

הרב בן לולו הסתכל סביבו על המטבח האשכנזי המוכשר לפסח, על מאכליו המוגבלים ותיבולו הבסיסי, והרגיש את רוח החג עוטפת אותו.

"יודעת מה, פרומה", הוא אמר, "תשמרו את התרנגולת אצלכם. אתם... אתם כבר נענשתם מספיק".