זמן להקשבה: אל תעשו חשבונות למערכת החינוך

המתינו מעט. חכו עם המאבקים. המוסדות של ילדינו חשובים יותר מהוראת קבע כזו או אחרת. מדובר בעתיד שלהם. אסור שהוא ייפגע בגללנו.

גולן גבעון , י"ד בניסן תש"פ

בית ספר
בית ספר
צילום: ISTOCK

ימים מתוחים עוברים על כולנו. ימים של שהות ארוכה בבית עם הילדים שלנו שכנראה מעולם לא חווינו. הורים רבים מספרים שהמשבר הזה הביא אותם לפגוש את הבן או הבת שצמחו להם פתאום ולחוות באופן אמיתי את המשמעות של גיל ההתבגרות. אך זוהי גם הזדמנות נוספת שהורה בישראל טרם זכה להכיר.

זאת הפעם הראשונה שאנחנו כהורים נחשפים לשיעור מלא בבתי הספר של הילדים שלנו. אומנם אנחנו לא מנהלים מעקב אחרי ילדינו, אבל ברגע אחד הכיתה כולה נכנסה אלינו לסלון הבית. המורה ההוא, שהמפגש איתו היה רק באסיפת המורים או בשיחת טלפון מלאת ביקורת ותלונות, הוא פתאום חלק מההווי שלנו בבית.

אני חייב לציין שתמיד הבעתי אמון מלא במורים של ילדיי והכרתי את המסירות וההשקעה הרבה שלהם, אך בכל זאת כשרואים את הדברים מקרוב הדבר הופך למשמעותי במיוחד, בשבילי ובשביל הורים רבים מאוד בארץ.

ואולם, דווקא בעת הזאת יש מי שבוחר לשים דווקא את המורה ומערכת החינוך בישראל על הכוונת. הדיבורים שעולים בשבועות האחרונים בדבר הפסקת תשלומי ההורים למוסדות החינוך מבטאים את חוסר הכרת הטוב הגדול ביותר של המשבר הזה. נכון, אני יודע שיש שירותים שהמוסד החינוכי לא מספק בימים האלה. וכן, אני גם יודע שהמצב הכלכלי בבתים רבים הוא מורכב ולא פשוט. אבל עדיין.

זה לא הזמן לעשות חשבונות. זה זמן של אורך רוח, של ניסיון להקשיב ולהמתין. הדברים עדיין לא ברורים. המוסדות כבר התחייבו שלא לגבות תשלום בעבור שירותים שונים שלא ניתנים כגון השהות הפנימייתית, והם גם התחייבו שבסופו של דבר, כשהדברים יתבהרו, כל הורה ישלם בדיוק על מה שבנו או בתו קיבלו ויקבלו בזמן שנותר עד לתום שנת הלימודים. דווקא עכשיו לרוץ ולבטל הוראות קבע ותשלומים ולהביא לקריסה של המוסדות? הרי אלו המוסדות שעד לפני רגע האמנו בהם ובאנשי החינוך שמובילים אותם. אלו אותם מוסדות שגם אנחנו והורינו התחנכנו בהם, ואלו גם אותם מוסדות שהיינו רוצים שבהם התחנכו נכדינו ונינינו.

האם שבועות מספר של משבר, חריף ככל שיהיה, הם סיבה מספיק חשובה לכך שאנחנו נגרום במו ידינו לקריסתם? בתי הספר והמוסדות הללו הם לא משהו חיצוני לנו. הם בשר מבשרנו. הערכים שעליהם גדלנו ואשר לפיהם אנחנו רוצים שיגדלו ילדינו הגיעו ומגיעים בעיקר מכיתות הלימוד ומהמחנכים הדגולים שפועלים בהן.

אמון רב שנים לא נגמר ברגע אחד. כפי שהענקנו למוסדות את אמוננו לאורך שנים - עלינו להיות קשובים למצוקתם בעת הזאת. המשק כולו נמצא בסערה ובטלטלה לא פשוטה, ומחובתנו שמוסדות החינוך של ילדינו יהיו עוגן אמיתי ומשמעותי בעבורם.

אני רואה איך גם כעת, למרות הקושי, המורים ממשיכים להתקשר, לחנך, ללמד ולנווט את ספינת הנפש של ילדיי באופן המסור ביותר. זהו לא דבר מובן מאליו בימים אלו, וזהו חלק מחינוך אמיתי שמתקיים במוסדות גם בימים אלה. אומנם בלי מפגש פנים אל פנים, אבל אולי דווקא המסירות הזאת תעביר מסר חינוכי מסוג אחר שהילד שלי עוד לא פגש.

אז בבקשה, המתינו מעט. חכו עם העליהום והמאבקים. המוסדות של ילדינו חשובים יותר מהוראת קבע כזו או אחרת. מדובר בעתיד שלהם. אסור שהוא ייפגע בגללנו.

הכותב הוא יו"ר ועד ההורים של ישיבת בני עקיבא פרחי אהרון