יד תומכת, לא אצבע מאשימה

בימים כתיקונם העיר הענייה בני ברק היא מעצמה של חסד וסיוע. כשהיא מוכת קורונה ונתונה תחת סגר, זה הזמן להעניק לה תמיכה ואמפתיה

עמנואל שילה , י"ד בניסן תש"פ | עודכן: 14:01

שיתוף פעולה שאולי יפיל מחיצות. חיילי פיקוד העורף במשימת סיוע בבני ברק
שיתוף פעולה שאולי יפיל מחיצות. חיילי פיקוד העורף במשימת סיוע בבני ברק
צילום: תומר נאוברג, פלאש 90

1

לאחר שרוב הנפשות הפועלות במערכת הפוליטית הבינו שאחדות היא צו השעה במשבר העמוק שבו אנו נתונים, אולי הגיע הזמן שההבנה הזאת תחלחל גם אל כלי התקשורת ואל הרשתות החברתיות. ההתנפלות הציבורית שנרשמה השבוע על הציבור החרדי בכלל ועל העיר בני ברק בפרט מלמדת שיש עוד הרבה מה לשפר בעניין הזה. במשך כמה ימים נראה היה כאילו ניתן האות והוענקה הלגיטימציה לפרוק משקעים עמוקים של ניכור ושנאה, שאין שום סיכוי שהיו נשמעים או מתקבלים אלמלא היה מדובר בחרדים. בני ברק הדואבת, המוכה והחרדה הפכה לשק החבטות של המדינה.

אפילו אם מאתיים אלף תושבי בני ברק היו האשמים העיקריים במצבה הקשה של עירם, עדיין העיקרון "אין דוחין אבן אחר הנופל" מחייב להניח לפחות לעת עתה לעיר המוכה והמסוגרת. כל עוד בירת החרדיות הישראלית מתבוססת במצוקתה זה הזמן לתמוך, לעודד ולסייע. לא להפנות אצבע מאשימה ולא לדרוש חשבון נפש. עוד יגיע זמנו של חשבון הנפש, וגם אז הוא יהיה הרבה יותר אפקטיבי כשהוא יבוא מבפנים ולא מבחוץ.

2

תנאי החיים של הציבור החרדי במקומות רבים ובמיוחד בבני ברק הופכים אותו לפגיע יותר במקרה של אסון נדיר ובלתי מוכר מהסוג הזה. הצפיפות גדולה שם בחנויות, בבתי הכנסת, בתחבורה הציבורית, בבנייני המגורים ובתוך דירותיהן הקטנות של המשפחות ברוכות הילדים. הסיכון להידבקות ולהתפשטות של מגיפה גבוה יותר במצב כזה, ולכן מחייב קריאה מהירה של המפה והיערכות בהתאם.

למרבה הצער, מה שקרה הוא ההפך מכך. בריכוזי אוכלוסייה של הציבור החרדי היה פיגור של כמה ימים קריטיים בהפנמה של חומרת המצב והצורך באמצעי זהירות קיצוניים. בנוסף לכך, הציבור החרדי רגיל למסור את נפשו על לימוד תורה ברבים ועל תפילה בציבור, וקשה מאוד לשכנע אותו לוותר על כך. במישור ההלכתי העקרוני ידוע אומנם שפיקוח נפש דוחה את כל התורה מלבד שלוש עבירות, אבל צריך היה להתאמץ יותר כדי לשכנע את הציבור החרדי ובעיקר את הנהגתו הרוחנית שאכן מדובר בסכנה גדולה ומוחשית. הרי גם בציבור הכללי ובתקשורת היו בשלב הראשון מי שלא מיהרו להפנים את גודל הסכנה, ואפילו טענו שנתניהו מפריז בסכנה ומלבה את אש התבהלה רק כדי להסיח את הדעת מהאישומים נגדו ולהביא לדחיית משפטו.

הציבור החרדי רגיל לנהל את כל חייו, ובוודאי בכל מה שנוגע לתורה ומצוות, על פי מוצא פיהם של גדולי התורה שלו. הוא לא ישנה את אורחות חייו ובטח שלא יסגור ישיבות ובתי כנסת רק משום שכך אמרו בטלוויזיה ובאינטרנט, או אפילו, עם כל הכבוד, משום שכך אמר ראש הממשלה. כל ילד חרדי גדל על סיפורי מופת אודות יהודים בכל הזמנים ובכל המקומות שלא ויתרו על תורה ותפילה גם בעת מצוקה וסכנה. לכן כל מי שמכיר את הציבור החרדי יודע שהדרך להניע אותו לפעולה או למחדל עוברת אצל גדולי התורה שלו - בוודאי כשמדובר בצעדים רדיקליים שצריכים להיעשות בתוך זמן קצר. הדברים לא נכתבים כדי להאשים, כי כאמור לא עת האשמות כעת. אבל מי שרצה באמת שהציבור החרדי יפנים את עוצמת האיום היה חייב לבוא אל גדולי התורה שלו, לדבר איתם בשפתם ולגרום לכך שהם עצמם יפנו אל הציבור שלהם. השינוי החד שחל בעמדתו של הרב קנייבסקי, מהתנגדות לסגירת הישיבות ותלמודי התורה ועד לקביעה שמי שאינו שומע להוראות דינו כרודף, רק ממחיש כמה חבל שלא התאמצו מספיק לשכנע אותו מוקדם יותר.
במשך כמה ימים נראה היה כאילו ניתן האות והוענקה הלגיטימציה לפרוק משקעים עמוקים של ניכור ושנאה, שאין שום סיכוי שהיו נשמעים או מתקבלים אלמלא היה מדובר בחרדים. בני ברק הדואבת, המוכה והחרדה הפכה לשק החבטות של המדינה

3

עכשיו נראה שכבר אין בכך צורך. נתוני התחלואה והתמותה ביחד עם המצור שהוטל על בני ברק עושים את שלהם. העיר החרדית הגאה, האוטונומית למחצה, קיבלה עליה סגר וסוג של ממשל צבאי, ואפילו הזמינה אלוף במילואים כדי שיסייע לה בניהול המערכה.

זה הזמן לזכור ולהזכיר שבימים כתיקונם העיר בני ברק היא מעצמה של חסד ועזרה לזולת. שהציבור החרדי התמחה בניהול תעשייה ענקית של ארגוני סיוע שפועלים בתחומים רבים, ובפרט בתחום הרפואי. רק לשם דוגמה נזכיר כאן את ארגון עזר מציון שמרכזו בבני ברק ואת מאגר מח העצם שלו אשר עוסק במציאת תורמי מח עצם לחולי סרטן והציל עד היום ממוות אלפי נתרמים מכל שכבות האוכלוסייה, חילונים כחרדים. את הרב אלימלך פירר וארגון עזרה למרפא היושב גם הוא בבני ברק, שהם מעצמה של ייעוץ ותמיכה בחולים ומשפחותיהם. את המיזם המופלא 'מתנת חיים' של הרב החרדי ישעיהו הבר, אשר בתוך עשר שנים השיב לחיים יותר מ-700 איש ואישה מכל גוני הציבור שנזקקו לתרומת כליה. לא במקרה מיזם ההתנדבות המופלא הזה של אנשים שמוכנים לעבור ניתוח ולתרום מגופם למען זולתם צמח מתוך הציבור החרדי. לא במקרה קרוב למחצית מכלל תורמי הכליה באו מהציבור החרדי, כמו שלא במקרה כמעט כל השאר, קצת למעלה ממחצית, באים מהציונות הדתית. ומי מאיתנו לא נזקק אי פעם בחייו, בשבילו או בשביל בן משפחה, להשאלת מכשור רפואי מארגון יד שרה?

אז אפילו אם הייתה כאן איזו שאננות או התרשלות, עכשיו לא הזמן להטיף ולהוקיע אלא להשיב אהבה ותמיכה לציבור שממנו יצאו תמיכה ואהבה רבה במשך שנים רבות כל כך. בליל הסדר, כשנשב איש בביתו בפורום מצומצם מהרגיל ונקרא על חכמי ישראל שהיו מסובין בבני ברק ומספרים ביציאת מצרים, אולי ניזכר גם באחינו החרדים שיושבים לליל הסדר בבני ברק המסוגרת. אחינו שבימים כתיקונם משפיעים על עם ישראל עזרה וחסד, והיום הם זקוקים בעצמם לתמיכה וסיוע. ומי יודע, אולי דווקא מתוך שיתוף הפעולה הנדיר בין כוחות צה"ל שנשלחו לסייע בעיר לאוכלוסייתה החרדית, עוד ייפלו מחיצות וייפתח פתח לפיוס ולשיתוף פעולה מאחד בסוגיות כאובות שמפלגות את החברה הישראלית ומערערות את יציבות המערכת הפוליטית.

לפני שחותמים הסכם קואליציוני

בימים של משא ומתן קואליציוני אינטנסיבי, לא נוותר על שתי הערות פוליטיות.

ראשית, אסור בתכלית האיסור לנתניהו ולליכוד להפקיר את החזית המשפטית. לא יעלה על הדעת שמיעוט קואליציוני בן 20 מנדטים יקבל שליטה על התחום שהוא הכי קריטי והכי משפיע כיום בעיצוב דמותן ודרכן של מערכות השלטון השונות במדינה. אם במקום לאזן את האקטיביזם המשפטי שלוח הרסן המערכת הפוליטית עוד תפיח בו רוח גבית, לא תישאר כמעט שום משמעות לעובדה שנתניהו והליכוד נמצאים בשלטון. מסירת תיק המשפטים היא צעד חסר אחריות. לכל הפחות יש להבטיח בלוק חוסם של שלושה חברים מהימין בוועדה לבחירת שופטים.

שנית, בעת חתימת הסכם קואליציוני, זה הזמן לדרוש ולהבטיח את הורדת אחוז החסימה לשני מנדטים לכל היותר. צעד כזה יאפשר לאיתמר בן-גביר לעבור את אחוז החסימה בכוחות עצמו, ויחסוך את הוויכוחים האינסופיים והטלות הרפש ואת אובדן הקולות בימין. בנוסף לכך, טובים הסיכויים שהפרויקט בן 15 המנדטים של הרשימה הערבית המאוחדת יתפרק למרכיביו ויהיה פחות חזק ומאיים. ואולי אפשר יהיה אפילו לחלום על הקמת רשימה ערבית פרו-ישראלית, שתתחיל בקטן ותוכל לגדול ולהתעצם. גם מי שחולם על ריצה של הדתיים הליברלים בנפרד והחרד"לים בנפרד צריך לתמוך ביוזמה כזאת, שתאפשר לזה לקרות בלי להסתכן בעוד התנפצות על אחוז החסימה הגבוה.