הרב אליעזר מלמד: הזדמנות להשתחרר מהעבדות

ימי ההסתגרות הם הזדמנות לתכנן מחדש את חיינו, להבחין בשעבודים לרמת חיים מסוימת ולצאת מהם לחירות רוחנית, משפחתית וכלכלית.

הרב אליעזר מלמד , ט"ז בניסן תש"פ

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: ישיבת הר ברכה

חג הפסח בימי משבר

האנושות נמצאת כיום בהתמודדות עם אויב ישן חדש, נגיף שמאיים על חיי אנשים רבים, ועמם על תפיסות העולם שהנחו רבים. היה נדמה שהמודרנה כבר פטרה אותנו ממגיפות כאלה, והנה מתברר שדווקא המדינות המפותחות נמצאות תחת איום על הרווחה שהבטיחו לאזרחיהן, על המערכות הכלכליות המשוכללות שהקימו. הערים הצפופות והגלובליזציה הן שהאיצו את התפשטות המגיפה.

כל משבר מפרק ומוליד. מוסדות, מפעלים ועסקים שכבר ממילא דשדשו - יקרסו, ותחתיהם יצמחו חדשים. אבל לא תמיד כל מה שצומח מתוך משבר הוא טוב. זה תלוי בבחירה, והבחירה תלויה ברצון הפנימי. כאשר הרצון הפנימי טוב, ממילא הדברים שנבנים טובים. וזהו בדיוק עניינו של חג הפסח – לחזור ולבסס בתודעתנו את יסודות האמונה, ומתוך כך נצא לחירות מכל השעבודים המיותרים, כדי שנוכל לצמוח מכוח גאולת מצרים לגאולה העתידה.

משמעות איסור החמץ

החמץ רומז ליכולתו של האדם ליטול חומרים, להתפיחם ולפתחם. בכל השנה מידה זו טובה מאוד, שעל ידה האדם שנברא בצלם אלוקים משתתף בפיתוח העולם ושכלולו. אולם זיכה ה' אותנו בחג הפסח, כדי שנוכל לחזור ליסודות האמונה, ולשם כך צריך להיזהר מאוד מכל שמץ חמץ.

יסוד האמונה שה' ברא את העולם וקבע את ייעודו, וכל שורשי הדברים תלויים בו בלבד. ואף שנתן ה' לאדם יכולת לשכלל ולפתח את העולם, מדובר בפיתוח הענפים, אבל אל שורשי הדברים אין ידו של האדם מגעת, שהם כולם בריאה אלוקית. הקב"ה ברא את העולם והעניק חיים לכל אדם, והוא שבחר בעם ישראל להיות לו עם סגולה, והוא שנתן לאנושות את השאיפה המוסרית ולישראל את תורתו. וכל המערב ביסודות האמונה מחשבות אנושיות קטנות, פוגם בהם מאוד.

לכך רומז איסור חמץ. מתוך ביעור החמץ אנחנו זוכים להגיע לחג הפסח וליל הסדר, שנועדו להשריש בנו את יסודות האמונה, שיש בורא לעולם והוא משגיח על ברואיו, ובחר בעם ישראל כדי שיגלה את שמו בעולם. בכל עת שמתגלה יסוד אלוקי בעולם, הוא מופיע בדרך ניסית לגמרי, כדי להודיע לנו שמדובר בעניין אלוקי ולא אנושי. לכן יציאת מצרים נעשתה באותות ומופתים, להודיע ברבים כי בחירת ישראל היא עניין אלוקי. וכן התורה ניתנה בניסים גלויים ובדור שחי בדרך נס ארבעים שנה במדבר, כדי להודיע שמדובר בעניין אלוקי מוחלט. במילים אחרות: את יסודות האמונה אנו קולטים ולא ממציאים. וכל המערב צד של אנושיות ביסודות האמונה הרי הוא חוטא בעבודה זרה. ורמזו לזה בזוהר שהחמץ בפסח הוא עבודה זרה (ח"ב קפב, א).

יהי רצון שמתוך ההתכנסות אל יסודות האמונה, נזכה שכל מה שנקים מתוך המשבר יהיה טוב יותר.

משמעות אכילת המצה

המצה הפוכה מהחמץ, שהיא באה לרמוז על הענווה שלנו כלפי שמיים, ולכן עליה להישאר כפי שהיא בטבעה בלא שום תהליך נוסף של תפיחה. מתוך קיום מצוות אכילתה אנו זוכים לקלוט את האמונה שהתגלתה ביציאת מצרים. וכן בזוהר (ח"ב קפג, ב) קראו למצה "מיכלא דמהימנותא" - לחם האמונה. כי על ידי אכילת המצה בליל הסדר בכוונה הראויה זוכים לאמונה, ועל ידי אכילתה בכל שבעת ימי הפסח זוכים להשריש ולקבוע בלב את אותה האמונה (פרי צדיק מאמרי פסח, ט). מכיוון שהמצה רומזת לאמונה, מובן שכל תהליך עשייתה צריך להיעשות בשמירה גדולה.

והגדת לבנך בימי סגר

מצווה מרכזית בליל הסדר להעביר לילדים את יסודות אמונת ישראל, שיידעו איך עם ישראל נוצר, ויידעו שבחר ה' בישראל להיות לו לעם סגולה, והועיד לו תפקיד גדול לקבל את התורה ולהביא תיקון לעולם. ההורים הרי לא יחיו בעולם הזה לעד, והילדים הם שיצטרכו להמשיך לשאת על כתפיהם את לפיד המסורת, את התפקיד הגדול והנורא שהועיד ה' לישראל, עד לתיקון השלם. זה המסר של ליל הסדר, וכל המצוות שבלילה זה נועדו לשם כך. מכיוון שאופיים של הילדים שונה זה מזה, התורה מבארת את הדרך שבה צריכים ההורים להעביר את מורשת ליל הסדר לילדים בארבע צורות – כנגד ארבעה סוגים של בנים. מליל הסדר צריכים ללמוד לכל השנה, שהחינוך צריך להיות מותאם לאופיו של הילד.
לא כל מה שצומח מתוך משבר הוא טוב. זה תלוי בבחירה, והבחירה תלויה ברצון הפנימי. כאשר הרצון הפנימי טוב, ממילא הדברים שנבנים טובים. וזהו בדיוק עניינו של חג הפסח, לחזור ולבסס בתודעתנו את יסודות האמונה, ומתוך כך נצא לחירות מכל השעבודים המיותרים

פעמים רבות הטרדות גוברות וההורים מתקשים להקדיש זמן משמעותי לשיחות עם הילדים, לעמוד על ייחודו של כל ילד ולטפחו ולכוונו באופן המיוחד לו. ימים אלו של הסגר מעניקים לנו הזדמנות להרחיב את אורו והשראתו של ליל הסדר על פני שבועות שלמים, שמהם נצא טובים יותר.

המגמה: חיי אמונה וברכה בארץ

כדי להבין בשלמות את הייעוד של עם ישראל, שאותו אנו רוצים להעביר בחג הפסח ובליל הסדר, צריך להתבונן בשאלת הבן החכם ובתשובה שמצווה להשיב לו על פי התורה (דברים ו, כ-כה).

תחילת התשובה בסיפור יציאת מצרים, ומתוך כך ההסברה מתרחבת לייעודו הכללי של עם ישראל: לבוא לארץ ישראל, לדבוק בה' ולקיים את כל מצוותיו, ולזכות בטובה האלוקית. שנאמר: "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה. ויתן ה' אותת ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוקינו כאשר ציוונו" (דברים ו, כא-כה). הרי לנו שהמגמה של ליל הסדר היא שמתוך הסיפור ביציאת מצרים ניטע בלבבות הבנים והבנות חשק להשתייך לעם ישראל, לנחול את הארץ המובטחת, לדבוק בה' ולקיים את כל מצוותיו.

חירות משעבודים

בימי ההסתגרות הללו, שמגבילים את תנועתנו, יש לנו הזדמנות להשתחרר מהטרדות, להעמיק במחשבה על חיינו ולתכנן אותם מחדש מתוך שחרור מכל השעבודים שהגבילו אותנו. יש כאלה שמשועבדים לרמת חיים, עד שנדמה להם שאם ירוויחו מעט פחות יחרב עליהם עולמם. אולם באמת, אם יוציאו שלושים אחוזים פחות ממה שהם רגילים, בסך הכול יחזרו לחיות כפי שחיו לפני עשרים שנה. האם למען המרוץ אחר קניית דירה, מכונית, בגדים ובילויים יותר יקרים, ראוי לוותר על כל כך הרבה עקרונות - על החלומות לקבוע עיתים לתורה, לתרום מעשר כספים, לעזור לזולת וכדומה? יש אנשים שמתגוררים במקום שאינו טוב להם, אבל מכיוון שהם משועבדים להרגליהם, הם משלמים על דירתם סכומי עתק שמשעבדים אחוז ניכר מהכנסותיהם – בלא לשים לב לכך שהמקום אינו מתאים לשאיפותיהם המשפחתיות והרוחניות ולחינוך ילדיהם. אולי בזכות ההסגר יוכלו אחר כך לצאת לחירות, לבחור לעבור לאחד היישובים האיכותיים ביהודה ושומרון, ובזה לשפר בבת אחת את רמת חייהם הרוחנית, המשפחתית והכלכלית, ולהיות שותפים ביישוב הארץ.

תורה לשמה מעניקה חירות

התורה נותנת לאדם את היכולת להיות בן חורין, על כן ההמשך של יציאת מצרים הוא מתן תורה. כפי שאמרו חכמים: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות ו, ב). זאת מפני שרק על ידי דבר ה' המוחלט והנצחי, האדם יכול להשתחרר מהשעבוד ליצריו ולדעת הקהל.

אולם האמת חייבת להיאמר: רק לימוד תורה ישר יכול לעשות את האדם בן חורין, ואילו לימוד עקום יכול להפוך את האדם למשועבד יותר לתפישות עקומות ואמונות תפלות. וכפי שאמרו חכמים: "מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה" (יומא עב, ב). וכן אמרו: "כל העוסק בתורה לשמה - תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר: רפאות תהי לשרך, ואומר כי מצאי מצא חיים. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המוות" (תענית ז, א).

מהו לימוד תורה לשמה

לימוד לשמה הוא כדי להגשים את מגמת התורה - להוסיף טובה וברכה בעולם, וכפי שנצטווינו ללמד את הבן החכם בליל הסדר: "ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה, ליראה את ה' אלוקינו, לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה" (דברים, שם). יש שמשועבדים לתפיסה תורנית רעה, לפיה אדם שרוצה להיות צדיק צריך להתנכר למדע ולעבודה ולחיות בעוני. עמדה זו לעיתים נצרכה בגלות, אבל ח"ו להמשיכה בארץ. בחג החירות הבא עלינו לטובה יש לנו הזדמנות להשתחרר מהשעבוד לתפיסה המצומצמת הזאת.

ארץ ישראל

כאשר לימוד התורה נעשה מתוך ניכור לעם ולארץ, בעל כורחו הוא נעשה שלא לשמה, ונהפך לסם המוות. הרי כל תכלית יציאת מצרים הייתה כדי להיכנס לארץ, שנאמר: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת ודבש" (שמות ג, ז). בארץ צריך לעבוד ולקיים את התורה והמצוות, לזכות לברכה ועשירות ולהיות מופת לכל עמי הארץ, שיאמרו על עם ישראל שהוא חכם ונבון בכל המדעים, הולך בדרכי ה', וה' מסייע לו לתקן עולם במלכות שד-י.