רבינו חיים ויטאל בספר שערי קדושה (ח"א, שער ב') קבע יסוד חשוב בעבודת האדם, כי פגם במידות חמור יותר ממעשי עבירות וזאת משום שהמידות הינן יסוד לקיום המצוות.
המידות נחוצות כל כך לקיום התורה, עד שיש מידות שהתורה אינה צריכה לצוות עליהן, כי אין בהן עבירה עצמית, אלא חומרתן היא בתוצאותיהן.
כל מאורעות ומעשי האבות מלמדים על הדרך הישרה שבה צריך האדם לילך, דרך של שלימות עילאית, אשר רק התורה יכולה להתוות.
גודל חיוב הכרת הטוב – עד מסירות נפש ואף במצב של פיקוח נפש.
משה רבינו נצטווה לשוב מצרימה להציל את עם ישראל ובמקום למהר מצרימה, הוא שב אל יתרו לבקש רשותו "איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי את פתח ביתו ואני עמו כבן, ומי שפותח פתחו לחברו, נפשו הוא חייב לו".
הכרת הטוב לאדם המיטיב – אע"פ שהטובה היא מה'.
שהרי כבר למדנו בחובת הלבבות שהטובה אינה באה מידי האדם אלא מאת ה', ואעפ"כ יש חיוב הכרת הטוב לאדם שעל ידו באה הטובה.
אמנם מקור ההטבה הוא הקב"ה, אך לימדתנו כאן התורה שאעפ"כ יש חיוב להודות גם לשליח.
יציאת מצרים – קבלת עול מלכות שמים מתוך הכרת הטוב.
יסוד כל המצוות כולן – יציאת מצרים. ויסוד יציאת מצרים – הכרת הטוב להקב"ה שהוציאנו.
משה ידע שבשורש מהות יציאת מצרים מונח היסוד של הכרת הטוב, ואם הוא עצמו יהיה פגום בהכרת הטוב, שוב לא יוכל להשפיע על ישראל את תוכן יציאת מצרים, בשלימות יסוד הכרת הטוב, שהוא המבסס והמחזק את עבודת ה' וקיום מצוות לדורות.
הכרת הטוב – תכלית יציאת מצרים
הכרת הטוב אף לבעלי חיים כגון לחמורים שנשאו משא בני ישראל, לכלבים שלא נבחו וגם לדומם, למי היאור ולעפר בו טמן משה את המצרי שהרג.
מידת הכרת הטוב - יסוד בבניין האדם ובאומות העולם.
ישראל לא נזקקו לעמון, אך עמון היו מחוייבים כהכרת טובה לנהוג בדרך ארץ ולקדם את ישראל בלחם ובמים, ומאחר ולא נהגו כן, הרי שיש בתכונת טבעם פגם עמוק ונצחי עד ש"גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם".
ולמרות שמצרים שעבדו את ישראל בשעבוד קשה, והאכסניה אצלם היתה כרוכה בעינויי סבל, מ"מ מאחר ושם היו ישראל שנים רבות, מחוייבים ישראל כלפיהם בהכרת הטוב על האכסניא.
כפיות טובה – תהליך המביא לכפירה בקב"ה
מי שיש בו מידה זו ודאי יבוא גם לכפור בקב"ה. כל יסוד האמונה וחיוביה מושתתים על כך שהקב"ה הוא שמחיינו ומקיימנו. לכן מתוך הכרת טובה אנו חייבים לעבדו. הכופר בטובתו של הקב"ה כופר בעצם בקב"ה, שהרי אינו מודה בכל ההטבה שהוא עושה עם בריותיו, ומתוך כך הוא ממילא כופר בכך שיש מטיב, דהיינו בקב"ה.
פרעה כפר בטובת יוסף ולבסוף כפר בקב"ה
מידת הכרת הטוב אחת בין אדם לחבירו ובין אדם לקונו, לכן כאשר פרעה כפר בטובת יוסף, הוא הגיע בסופו של דבר ל"לא ידעתי את ה'".
כפיית טובה מונעת קבלת מלכות שמיים
כאשר אנו מכירים טובה לשני, אזי הרינו כאומרים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", שכן המכיר בטובתו של חברו ודאי מכיר בטובתו של מקום. הכרת הטוב לחברו מהווה את היסוד לקבלת עול מלכות שמיים.
כיבוד אב ואם – הכרת הטוב
הכרת הטוב היא תכונה יסודית הנדרשת מכל אדם בבואו לכבד אב ואם. כשאדם מכיר טובה להוריו ואינו רואה כל טוב שהם עושים עמו כדבר המובן מאליו, ממילא הוא מכבדם. וזהו מה שאמרו חז"ל (קידושין לא.), "בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני".
סיפור יציאת מצרים מביא להכרת הטוב ולקבלת מלכותו
תכלית יציאת מצרים היתה להביאם לידי הכרת הטוב, ועי"כ לקבלת מלכות שמים וקבלת עול תורה ומצוות בסיני. הטובות שהאדם מושפע מהן מאת הקב"ה, הן מחייבות ע"פ השכל להכיר טובה לקב"ה ולהתחייב בעבודתו.
סיפור יציאת מצרים – מחדש את הכרת הטוב
וכיצד יבוא האדם לידי הרגשת הכרת הטוב? על ידי ידיעת כל פרטי הטובה שנעשתה עימו. ועל כן נצטוינו במצוות סיפור יציאת מצרים, כי על ידי הסיפור על כל פרטיו מחיה האדם מחדש את טובות השי"ת עמנו בהוציאו אותנו מצרים "כאילו הוא יצא"- ומרגיש את חיוב העבדות מתוך הרגשת הכרת הטוב.
סיפור יצי"מ והבאת ביכורים – הכרת הטוב
בפ' ביכורים נמצאנו למדים עד כמה מביא הביכורים חי את סיפור יצי"מ, ועל כן דווקא פרשה זו מהווה את היסוד לדרשות חז"ל על סיפורי יצי"מ, כי עיקר ותכלית הסיפור הוא שהאדם יחיה את הדברים מחדש, שהרי רק כך יוכל לבוא לידי הכרת הטוב.
יציאת מצרים – הכרת הטוב לה' לבדו
נאמר "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". דהיינו, אם לא שהקב"ה הוא שהוציא את אבותינו, אלא אפשר היה לייחס גם לפרעה חלק ביציאת מצרים, אז היינו משועבדים לדורות בשעבוד של הכרת הטוב לפרעה וכל זאת משום "שהיו לכם אכסניה בשעת הדחק" (רש"י שם), דהיינו מכח חיוב הכרת הטוב. לפיכך ההדגשה היא על "הוציא הקב"ה" ולכן אנו משועבדים בהכרת הטוב רק לקב"ה.
"שפתי חיים" מאת הרב הגאון רבי חיים משה פרידלנדר זצ"ל מנהל רוחני בישיבות פוניבז' ב"ב, "הנגב" נתיבות. תימצת: בני גל.