מי שמכיר אותי יודע שהחיוך והאופטימיות לעולם לא יורדים לי מהפנים. הקמתי עסק מתוך אופטימיות אבל לצערי האופטימיות לאט לאט דועכת מהלחיים.
משבר הקורונה הביא איתו המון אילוצים עסקיים שלצערי הרב לא נערכתי נכון אליהם. מי ידע שתגיע מגפה כלל עולמית. כשעשיתי את התחזית העסקית לשנת 2020 היא הייתה סופר אופטימית.
הגדלת השיווק, חתירה לשווקים חדשים בארץ ובעולם, קליטה של עוד עובדים ואז הגיע ידידנו החדש שנקרא קורונה, הגיע כרוח סערה איך שהגיע לקח את התחזית, הסתכל עליה צחק ואמר לי "אתה חי בסרט!".
צמצום כח אדם, צמצום בעלויות השיווק כמעט סגירה מוחלטת בכל המשק. עכשיו תבינו אני עסק קטן וצעיר עסק שקיים שנתיים וחצי עסק שמצליח להתגלגל ולשרוד כל חודש בחודשו, עסק שגדל באופן אורגני ב-20% שנתי נתון מהמם בפני עצמו אבל וזה אבל גדול היום העסק כמעט כולו מושבת איך אומרים בימינו "אתה לא עסק חיוני".
רגע אבל אני חיוני עבור אישתי, ילדתי, בעלת הדירה, חברת החשמל, חיוני אפילו לארנונה למיסים לביטוח הלאומי אפילו גם חיוני לחברת הגז, הבנתם את הקטע בקיצור חיוני.
ואז הקורונה הגיעה ושוב פעם צחקה ואמרה שאתה חיוני בדיוק כמו שאני חיונית. כרגע למזלי אני אוהב להיות גורם ולא להיות תוצאה. לייצר עבורי מציאות ושלא יכפו עליי מציאות אז אני מגיע כל יום לעסק לנסות ככל האפשר לנהל את המציאות שאני חיי בתוכה להמשיך ולהיות חיוני ככל האפשר.
המכירות צנחו, הענף (היהלומים) מושבת כליל, אין כמעט כניסת לקוחות מובן לגמרי מי רוצה לבזבז כסף על תכשיטים ויהלומים בתקופה שכזו ועננה מטורפת של חוסר ודאות נוכח בכל עוצמתו.
וכן האופטימיות עדיין נמצאת אבל חלקית לפי חישובים זריזים אם לא יוזרמו כספים מהמדינה בתוך חודשיים האופטימיות תלך לחפש עבודה אחרת בכל זאת אני צריך להיות חיוני מתישהו עבורי ועבור המשק.
מאחל לנו בריאות הלך רוח וימים פשוטים יותר!
מי היה מאמין שאתגעגע לשגרה!