היה זה הנסיך אוטו פון ביסמרק (1815-1898), שלזכותו נרשם איחוד גרמניה (1871) וכיהן כקנצלר הראשון שלה, שהגדיר את הפוליטיקה כ"אמנות האפשרי".
אין ספק, שהגדרה זו אכן תקפה גם עבור המציאות המשתנה שמאפיינת את הזירה הפוליטית הישראלית הסוערת.
נטרול יריבים פוליטיים
כך לדוגמא, אך לפני כשבועיים, ניצב רוה"מ בנימין נתניהו מול תרחיש סביר למדי שיודח ע"י יריבו העיקרי, מנהיג כחול-לבן בני גנץ, והקמת ממשלת מיעוט, התלויה באופן מוחלט ברשימה המשותפת הלא-יהודית ברובה, ובעלת שאיפות אנטי-ציוניות מוצהרות.
אולם, האירועים—או יותר נכון, התהפוכות—של החודש האחרון, כאשר גנץ, יחד עם כחצי מחברי סיעת כחול-לבן לשעבר, החליט באופן בלתי צפוי—ועבור רבים, בלתי נתפס—להצטרף לשנוא נפשם, נתניהו, בממשלת חירום, חוללו תמורות דרמטיות בנוף הפוליטי הישראלי—ועמן, האפשרויות הפתוחות בפני נתניהו.
אחרי כללות הכל, בעקבות אותן התרחשויות, עלה בידיו של נתניהו לנטרל למעשה את שני יריביו העיקריים , גנץ ולפיד,--באופן פרדוקסלי, משום שהראשון החליט להצטרף אליו, ומשום שהשני החליט שלא להצטרף אליו—כאשר כל אחד מהם מתיר אחריו מניין חסידים מצומק למדי ורבבות תומכים לשעבר, ממורמרים מפולגים ומאוכזבים. יתרה מזו, ההתפתחויות הללו, אף שללו מיריבו המושבע השלישי, אביגדור ליברמן, הנרגן והנוקם, את כוח הסחיטה שלו, וכך למעשה הפכו אותו בלתי-רלוונטי מבחינה פוליטית
עתה, לאור הממצאים של סקרים עדכנים, המצביעים על יתרון ברור לליכוד בראשות נתניהו, שגובר על המתחרה הקרוב ביותר בהפרש של 20-24 מנדטים, יתכן שהשותפות עם גנץ, שכאמור עד לא מזמן נראתה החלופה הטובה עבורו—מצטיירת כעת כגרועה ביותר. כמובן הפופולאריות הנוסקת של נתניהו, המשתקפת מממצאים אלה, מהווה הצבעת אי-אמון מוחץ ברשויות אכיפת החוק הישראליות, ובהחלטתן להעמיד את ראש הממשלה לדין פלילי בגין מספר עבירות שונות ומשונות.
חלופות מתהוות
כך, בהינתן הרתיעה של גנץ לממש את ההזדמנות הגלומה בתוכנית טראמפ' להחיל ריבונות ישראלית על בקעת הירדן ועל הישובים היהודיים ביו"ש מחד גיסא; והתנגדותם של שותפיו המסורתיים של נתניהו מסיעות הימין, בנוגע למספרם—וחשיבותם—של התיקים אותם תובע גנץ, כדי שיאות להצטרף לקואליציה משותפת עמו מאידך גיסא, חלופות אחרות הופכות למושכות יותר.
הראשונה—והמידית יותר—היא הקמת קואליציה ימנית צרה, יחד עם הח"כים הניציים יועז הנדל וצבי האוזר, מפורשי כחול-לבן, ועם אורלי לוי-אבקסיס, שנטשה את השותפות עם עבודה-מר"צ, שהיה מעניק לו רוב דחוק של 61 ממנדטים
אולם, אם נתניהו אינו שש להפקיד את גורלו בידיהם של יריבים פוליטיים לשעבר, ישנה חלופה נוספת –קיום בחירות חדשות לכנסת בפעם הרביעית מאז מרץ אשתקד. על כן, על אף הקשיים המלווים קיום בחירות בצל מגפת הקורונה, ותשישות הציבור מביקורים תכופים בקלפי, לאור התוצאות המחמיאות בסקרים השוטפים, ונוכח מצבם המפולג, המסוכסך והמדוכדך של יריביו, זוהי אפשרות שנראית יותר ויותר מפתה.
אחרי ככלות הכל, פוליטיקה היא אכן אמונות האפשרי –ובתחום זה, קשה להצביע על אומן מוכשר יותר מנתניהו.
הכותב הוא המייסד והמנהל של המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים (IISS)