לפני למעלה מעשר שנים כשהבת הצעירה של אתי הייתה ילדה קטנה, צפו ועלו אחד אחרי השני שירים חדשים, הפעם לילדים. אתי נכנסה לאולפן והקליטה ארבעה עשר מתוכם מלאי רוך, פשטות וכוונה. לאחר שהוקלטו השירים, עלתה המחשבה ליצור לכל אחד מהם ווידאו יחודי שיתן לשירים מימד נוסף, וויזואלי. דבר שלא יצא לפועל בסופו של דבר כי בינתיים, החיים ופרויקטים חדשים שעלו על סדר היום (כמו "שירי רבי יהודה הלוי") הסיטו את תשומת הלב משירי הילדים שחיכו בסבלנות.

היום כשהילדה "הקטנה" כבר גדולה, האלבום רואה אור בכל הפלטפורמות הדיגיטליות והשירים יוכלו לוות ילדים וילדות חדשים.

"עולם המחשבה והרגש של הילדים העסיק אותי לא מעט. בכל פעם שלמדתי תובנה רוחנית, חשבתי איך מתרגמים אותה לילדים? להעביר להם את החוויה של סדר וראשוניות מתוקנת. חשבתי גם על הילדים בגן, איך להביא אותם לרצות את השקט כדי להקשיב לעצמם ולא כי דורשים מהם להפסיק "להרעיש". ככה נכתבו מילים כמו "יד ללב ויד לפה, נחבר ונחכה" (מתוך "יד ללב").

התחלנו לצלם קליפ פשוט של שירים קטנים ותנועות ידיים, אח"כ זה גדל להפקת סרט בשדות החיטה. צילמנו במשך תקופה, במהלך הצילומים הילדים גדלו ובהתאם השתנו ההשקפות והרעיונות ונכנסו עוד יצירות ועוד אלבומים (משירי רבי יהודה הלוי והשירים הטוניסאים) ושירי הילדים המתינו בשקט לתורם, עתה הגיע זמנם." אתי