1. אי ידיעה וחוסר וודאות - היינו בין הראשונים. המאפיין הבולט היה המחסור בידע, והצורך ללמוד תוך כדי תנועה. מאז נאסף הרבה ידע.
לקח ראשון: איגום המידע והצורך בהזרמתו בצורה מסודרת לציבור.
2. בהלה - אי ידיעה גורם לבהלה שעלולה לשבש את שיקול הדעת, ומייצרת רעשי רקע המקשים על התנהלות ושליטה. בין החולים וגם בציבור עדיין יש בהלה. אנו מקבלים לא מעט שיחות מבוהלות וחוששות מחולים ומשפחות. משיבים בשמחה ומנסים להרגיע.
נדרשת פעילות הסברה רחבה והרגעה. הסבר על תהליך המחלה וההחלמה.
3. שיגרה - אצלינו השיגרה קרסה לגמרי. כבר בהתחלה אנו ההורים אושפזנו והילדים נותרו לבד, ובהמשך אחת הבנות היתה בבידוד אישי בחדר. לילה ויום התחלפו, הכל שובש. באופן אישי החלטנו לשחרר לגמרי. נתנו לכל אחד להתמודד כפי שמתאים לו, כדי לשמור ככל האפשר על הרוגע האישי עד כמה שניתן - זו היתה משימת העל בביתנו כדי שהוא לא יפוך לסיר לחץ, כי זה הדבר שלדעתנו הכי נדרש לעבור את התקופה הזו. לאט לאט חזרנו לסוג של שיגרה, אבל עדיין אין שיגרה.
האתגר הגדול יהיה לשוב לשיגרה, כולל החזרת הילדים להרגלי השיגרה וללמידה מסודרת.
4. איגום ותיאום בין הגופים - איני יודע מה מתרחש בתוך המערכות, ומורגשת התקדמות רבה, אבל עדין נדרש שיפור: דוגמה קטנה: בכל שיחה עם מד"א (ואיני מבקר את מד"א כי יש שרשרת ארוכה של אישורים!), פרטינו מופיעים בצורה חסרה, וצריך להסביר מחדש את מי צריך לבוא לבדוק, ולעשות בירורים נוספים עד שמתקבל אישור מחודש. וכך גם התשובות מהמעבדות לוקחות זמן רב.
הרושם שלי: כרגע צוואר הבקבוק והבעיה הגדולה היא בתחום הבדיקות, וכנראה שיש מחסור בהן לשם צריך להפנות מאמץ רב.
בוידאו: ראיון עם הרב אלי רייף ממיטת האשפוז בביה"ח
5. אופטימיות - לכולם יש רגעי שבירה, גם לנו היו כמה וכמה. אבל השתדלנו לשמור על אופטימיות טהרבה הומור. אני מאמין שההרגשה הנפשית משפיעה על הבריאות במובן הכי פשוט. התקווה והאופטימיות הן בסיס החוסן והמנוע ומה שמאפשר לאנשים ולחברה להיות בתנועה, להתקדם, להתגבר ולחפש פתרונות.
בתחום זה נדרש עדיין הרבה שיפור בהנהגה הציבורית בשידור אופטימיות ותקווה.
6. תמיכה חברתית - המאפיין הכי בולט של המגפה הזו היא הבדידות. זה לא רק ריחוק פיזי, זו בדידות. למשפחה, חברים, קהילה ורשתות חברתיות, יש תפקיד חשוב בסיוע מיידי ובפריצת חווית הבדידות. ב"ה קיבלנו לא מעט עזרה.
עצה שלי, אל תעיקו, אבל מותר להיות קצת חצופים כמובן בטיימניג נכון. אל תשאלו אם צריך עזרה, תגישו אותה. יותר משצריך לדבר לחולה ולבודד עדיף להקשיב לו לשדר אמפטיה והבנה. לדעת שגם אם אינו משיב למסרון הוא קורא אותו ושמח איתו. שימרו על קשר כל העת.
7. תהליך, סבלנות וענווה - אם היו שואלים אותי יומיים אחרי פורים כשחלינו, שיקח חודש עד שאבריא, ועדיין לא כל בני משפחתי יבריאו, הייתי חושב שזה סיפורי אלף לילה וללילה.
העולם המודרני הוא עולם מהיר, ההכרה שהפעם מדובר בתהליך ארוך, מדורג ואיטי צריכה לחלחל לתוכינו. את ההדים של התהליך הזה נרגיש עוד זמן רב: בזוגיות, אצל המבוגרים והילדים, בתעסוקה ובכלכלה. לתהליך קצה יש גם תנועת מטוטלת.
רגישות, תשומת לב להדהודים, הדרגה וסבלנות זה שם המשחק החדש.
8. אמונה - אנו מאמינים בני מאמינים ומודים על הטובה, ומתפללים על העתיד לטוב ומאמינים שיהיה עוד יותר טוב.