סכנת ה"דמוקרטים"

יש סיבה לפחד ממי שמרבה בהצגת עצמו כדמוקרט. בני גילי עוד זוכרים שהדיקטטורות הגדולות בתקופתם כינו עצמן "דמוקרטיות עממיות".

הרב דניאל שילה , כ' בניסן תש"פ

גנץ עם צמרת 'כחול לבן'
גנץ עם צמרת 'כחול לבן'
Photo by Gili Yaari/Flsh90

יאיר לפיד מזהיר אותנו ששלטון הליכוד וחבורתו, יהיה סוף הדמוקרטיה, ואילו שלטון כחול לבן יהיה דמוקרטיה בטהרתה. 

יש סיבה לפחד ממי שמרבה בהצגת עצמו כדמוקרט. בני גילי עוד זוכרים שהדיקטטורות הגדולות בתקופתם כינו עצמן "דמוקרטיות עממיות". אך איננו צריכים להרחיק עד מזרח אירופה. גם ההיסטוריה של ארץ ישראל יכולה ללמד משהו על הצפוי מהם.

אינני עיתונאי חוקר, ועל כן אביא את הידוע לי מסביבתי. שלמה בינשטוק, חברי לשבט בבני עקיבא ולמחלקת הנח"ל בשדה אליהו, הביא זיכרונות בחוברת שיצאה במלאת לנו שמונים שנה. שלמה שרד את גטו לודז' שבפולין אחר שהיה בו חמש וחצי שנים. אביו דוד היה בעל תושיה רבה והצליח למלט את משפחתו עד שחרור הגטו.

את זיכרונות חייו כתב שלמה בספר בשם "סירה בסערה". בין השאר מספר שם כך. באותם ימים שלטה ההסתדרות הכללית בשוק התעסוקה. אביו של שלמה פנה להסתדרות לבקש עבודה . שם נאמר לו כי אם ברצונו לקבל עבודה, עליו לבטל את רישום ילדיו לבית הספר הדתי, ולרשום אותם ל"בית החינוך" של ההסתדרות. משסירב, לא נתנה לו עבודה והוא נאלץ למוצאה במרחק רב מביתו ולשוב הביתה רק לשבת.

סיפור דומה בפיו של חברי ישראל הראל, עתיר המעש. ישראל שרד  כילד את אימי שואת יהודי רומניה. עבר גם גירוש לקפריסין. אביו יעקב הזנפרץ עבד בנמל חיפה. כדי להגיע לקביעות, נדרש להמיר את פנקס הפועל המזרחי בפנקס ההסתדרות. משסירב "פוטר וחיינו תקופה ארוכה בדוחק רב" כתב. עם חניכיו בבני עקיבא יצא להפגין נגד חילול שבת. אנשי "פלוגות הפועל" הפליאו בהם את מכותיהם  ולאחר מכן עוד הובלו חבולים ומדממים למשטרה.

סבא של אשתי אסנת, אלימלך דובז'יסקי, עלה מפולין. השתקע בכפר סבא. בקש לקבל קביעות בעבודתו. תבעו ממנו להמיר את פנקס החבר של הפועל המזרחי בזה של ההסתדרות הכללית. משסרב, לא זכה לעבודה קבועה שנים רבות.

בשנת תשי"ז, בסוף 1956, הוקמה  נצרת עילית הקרויה היום נוף הגליל. הופנו אליה עולים מצפון אפריקה וממזרח אירופה. חלק ניכר מהם, שומרי דת ומסורת. את העיר ניהלו ממוני מפא"י, ואת התעסוקה, כמקובל אז, אנשי ההסתדרות הכללית. קמה מערכת חינוך. ניהול בית הספר הדתי הופקד בידי פלטיאל איזנטל, בן שדה יעקב, מדריך וותיק בבני עקיבא.

גם שם, הייתה התנכלות למי שרשם את בנו או בתו לחינוך הדתי. ישראל הראל, אז סטודנט בבר אילן, ארגן משלחות של סטודנטים ובני ישיבות שהגיעו לשם לחזק ולעודד את המבקשים חינוך דתי. הייתה אתנו סטודנטית אחת דוברת צרפתית. עברנו בבתים. היא הסבירה בצרפתית לעולים מצפון אפריקה שהם זכאים לחינוך דתי לילדיהם. מישהי התפרצה נגדה. מה אמרה לך, שאלנו. "את תתני לי עבודה אם ארשום את ילדי לחינוך הדתי"!  יש עוד סיפור משם אך לא נאריך.

חותני המנוח, הרב מרדכי רוזמן ז"ל, עלה לארץ מדרום אמריקה בשנות המדינה הראשונות. הוא הקים את בית הספר רמב"ם באשקלון, וסבל מהתנכלויות וקיפוחים מצד העיריה שם.

משה מושקוביץ, חבר משואות יצחק, איש התיישבות רב פעלים, נחשב לאחד מן ה"מתונים" במפד"ל. בראיון עיתונאי לפני מספר שנים, הוא טען שההתיישבות הדתית קופחה מאד לפני קום המדינה. היא קבלה את המקומות הקשים ביותר, הן מבחינה בטחונית והן מבחינת טיב השטח ומשאביו.

במלחמת השחרור אבד הקיבוץ הדתי את מספר היישובים הרב ביותר יחסית לגודלו. שלושת היישובים בגוש עציון חרבו, וכן בארות יצחק וכפר דרום. כשחולקו אותות כבוד ליישובים שעמדו במצור במלחמת השחרור, נשללה מהם ההכרה הזו על ידי בן גוריון, בטענה הנוראה שהם לא נשארו במקומם.

לא זו בלבד שנהרסו ורבים מחבריהם נהרגו עוד באו נגדם בניאוץ הנורא הזה. משעלה בגין לשלטון, הוא תקן את העוול המחפיר של קודמיו והעניק את אות הגבורה ליישובים שקופחו.

דרכי השלטון השתנו לטובה משך השנים. אין כבר פקידים זוטרים היכולים לאנוס את מצפונם של אנשים במידה הזו. שרות התעסוקה הפך לממלכתי.

רודנות השמאל נאלצה על כן למצוא אפיקים חדשים להמשך פעלה באופן מוסווה. היא גייסה לטובתה את התקשורת הממלכתית, את האקדמיה ואת מערכת המשפט. אמר פעם אורי אורבך עליו השלום, כי כשם שעובדי חברת החשמל זוכים לחשמל בחינם, כן עובדי רשות השידור זוכים לשעות אולפנים בחינם לצרכיהם האידיאולוגיים.

באקדמיה הפקולטות העוסקות בהוראת תורות ממשל, מלאות במלמדים בעלי נטיה שמאלנית. אחרים נחסמים. והשיא הוא במערכת המשפט, אשר פוסקת פסקים רבים לא על פי חוק כי אם על פי שיקול דעת הבנוי על "אינטואיציות שמאלניות". שרת המשפטים אילת שקד, עשתה רבות להקהות את גרזן המשפט, אך לא זכתה להמשיך במלאכתה.

עתה מבקשת סיעת כחול לבן לחזור ולבסס מערכת משפטית אשר תיטה לדעותיה, אחר שתכשל להשיגן במערכת הבחירות. זו הסכנה הדמוקרטית בהתגלמותה. במסווה של דמוקרטיה כמו במזרח אירופה, מבקשים לעקוף את רצון הבוחר, על ידי "מועצת גדולי החברה" המתנהלת תחת המסווה של בית המשפט העליון. על הדומה לכך כתב המשורר הגדול אבן גבירול: "מראים נפש זכה ונסתרת ואחריה תעמוד הבהרת". (בהרת – צרעת)

יודעים הם תמיד למנות את "מחיר הכיבוש", את "מחיר ההתיישבות" את מחירי השבת והכשרות. אולם מה היה המחיר של השקעות צהל בביטחון בגלל הגבלות שהטיל עליו בית המשפט, איש עוד לא בדק. מה מחיר המשך שהייתם בארץ של המהגרים הבלתי חוקיים – גם זה לא נבדק.

דחיית התביעות של כחול לבן בנושא מערכת המשפט, מצדיקה אפילו את קיומן של בחירות נוספות. כל איש ימין חייב לעמוד על כך בתוקף, ולהיאבק  במי שקצרה רוחו ומבקש להקים ממשלה גם במחיר "עושק דמוקרטי".