אתמול הופצה הקלטה של הרבנית רחל הבר - אשתו של הרב ישעיהו הבר יו"ר "מתנת חיים" שחלה בקורונה ומצבו אינו פשוט, ודבריה היוצאים מן הלב עוררו אותי למחשבות.
רבות דובר על ההיבטים החברתיים, הלאומיים והאנושיים של המגפה, השינויים הגדולים באורחות החיים והרגשות המתלוות לאירוע בסדר גודל כזה, אך בתוך כל זה הרגשתי שלא היבטנו מספיק על הדבר האלמנטרי ביותר לאירוע כזה – התמודדות ה'ביולוגי' שבנו, לא היבטנו במספיק חשיבות על ה'גוף'.
הפלא העצום הזה, המבנה המתוחכם כל כך, שמהווה משכן לנשמותינו, מסיט אליו את מבטנו בעת הזו.
הגוף הוא פלא, הוא סוד, הוא הקשר שלנו עם העולם, הוא מכונה עצומה שחולה ומחלימה בכל רגע, זוהי מכונה ברמת ה-'ננו', גודלה הוא קוטנה. זו יצירה מפעימה בכל קנה מידה, הן מבחינה פונקציונאלית והן מבחינה אומנותית, ויותר מכל מפעים החיבור בינה ובין הרוח.
אנו חושבים בימים האחרונים על נשימתנו ועל פחדנו מכשלים בפעולה זו. מזמן לא שמנו לב לנשימותינו, לתנועה המתמדת והבסיסית שלנו כגוף וכאדם, המכניסה מהחוץ אל תוכנו, מבררת את המתאים לנו ופולטת את השאר, כמה גורלית היא פעולה זו, כמה סיכון יש בתקלה בפעולה זו.
כמה זמן לא היבטנו אל ליבנו הפועם, הדואג ש'המערכת תדפוק' בכל רגע, שכל תא ותא בגופנו יקבל את מזונו המתאים לו בכמות המתאימה לו, שאינו נח לרגע בשביל להשאיר אותנו חיים בעולם כאן. (ראו את דבריו של הרב וולבה על כך, עלי שור ב' – "התבוננות")
כמה זמן לא היבטנו בכל לב ורגש על 'יוצר האדם' - על הקב''ה כאומן ליצירת פלא זו. עוד קודם הניהול הקוסמי של ההוויה כולה, יש כאן יצירת פלא הקרובה לנו כל כך, שמעוררת מחשבה על הכאוס שחלילה נגרם אם משהו חורק במערכת זו, ומאידך מעוררת התפעלות מההתנהלות המדויקת להפליא של התפקוד היומיומי שלה.
כמובן שבמבט זה ישנו גם משל כללי על הבורא ויחסו לבריאתו, לניהול הפרטני, המתמיד והדואג-כל של היוצר על יצירתו. ליבו של העולם, המזרים חיים לכל, הדואג לכל חי ובריה קטנה, בדיוק ובמכוונות אין-קץ.
מהיכרותי עם המשפחה המדהימה הזו - משפחת הבר (בנם נתנאל הוא גיסי), אוכל לציין כי הם דוגמת מופת לאנשי אמונה ועשייה, כל כולה ביטחון ואמונה ביוצר העולם, ועם זאת אמונה זו אינה מחלישה במאומה את עשייתם האישית, אדרבה האמונה היא זו שקוראת להם לשליחות קודש זו של חסד ועזרה לכל הנצרך.
מדובר באנשי חסד ונתינה, נתינת חיים רבים ממש, בקנה מידה שהפתיעו אותי בכלל בדבר גבולות הכוחות האנושיים. בכל מצב ובכל שעה ביממה הם הראשונים שייטלו אחריות, יתמכו ויעזרו ככל האפשר, ותוך תחושה כל כך חמימה, בחיוך מאיר ובמילה טובה ומעודדת.
כוחה של אמונתם משודרת ממאור פניהם לכל אדם. הם לא יתנו תחושה שהם עשו טובה ושיש כאן למי להחזיר טובה, מבטם מופנה מעלה, לתחושה העמוקה של נתינה שהם חשים שמהשמיים הם נקראו לכך, וזה דבר מדהים.
כמה טבעי היה לראות את ההתגייסות הכללית של החברה בישראל להשתתפות עמו בחוליו, ולברכות להחלמתו, קריאה שיצאה לחיפוש תורם פלאסמה, הגיעה אלי מכעשרה אנשים תוך מספר דקות. בתוך שעות נאמרו מאות ספרי תהילים לרפואתו, וצותי רפואה בכירים מיד נרתמו לייעץ ולעזור ברפואתו.
זו משפחה שהתמודדה רבות בענייני הגוף (הרב הבר עצמו מושתל כליה), חוליו הם "לחם חוקיה" (וכלשונה של רחל: בחג הפסח - "מצת חוקיה"), ועיסוקם מופנה רבות לנסיונות רפואה והצלה של הגוף.
בדבריה מאתמול של האישה המיוחדת הזו לחברותיה, היא הציתה את הנקודה הזו - הביטו על יצירת המופת הזו, הביטו על מי שיצר אותה, ברכו עליה מכל הלב ובמלוא הפה, בשמחה ובכוונה שלמה. הברכה המיוחדת ''אשר יצר'' המשבחת על היצירה, המודה על תפעולה התקין, המכירה בשבריריותה ובתלותה של המערכת המורכבת הזו - הגלויה בפני ''כיסא כבודך''. זו היא ברכה מיוחדת שהתקופה הזו מסיבה אליה את ליבנו. יש כאן קריאת שמים להביט להכיר לשבח ולהודות על יצירה זו.
רחל קראה לכולנו, לכל המוקיר את פועל חיו של בעלה - הרב ישעיהו, לכל מי שנעזר בו ברפואת הגוף וגם שמע ממנו על השבח ליוצרו, להרבות בזכויות עבור רפואת כל החולים, ובפרט להתחזק בשימת לב בעת אמירת ברכת השבח לרופא כל בשר על יצירת הגוף הפלאית שלנו. ראוי שנקשיב לה ונאמץ את דבריה היוצאים מן הלב.
במשפחת הבר יש הערכה עצומה לגורמי הרפואה. רבים הסיפורים ששמעתי מהם על הגדולה והמסירות שיש ב'מלאכים' אלו. הרב הבר עצמו הוא איש עשייה רפואי בקנה מידה בינלאומי. מדהים לראות את התחושה העמוקה שלהם לכך שמלבד הניהול האנושי המרשים כל כך של המערכת הזו, ישנו מהווה אינסופי הנותן חיים לכל חי, שאנו חבים לו את חיינו ואת כל פעלינו.
אני תפילה שיהיו מחשבות אלו לרפואתו בתוך שאר חולי ישראל, ושנזכה כולנו לחיבור נכון יותר לפלא זה ולמפעילו.