מנהג המימונה פשט בקהילות ארצות האמ"ת בצפון אפריקה (אלג'יר, מרוקו, תוניס) ובפרט בקהילות מרוקו והוא חל במוצאי שביעי של פסח או במוצאי יום טוב שני של גלויות של פסח – הינו מוצאי שמיני.
מהות המנהג: דלתות ושערי הבית פתוחים עד עלות השחר, עורכים שולחן ממעדנים ממותקים ובעיקר מאכל "המופלטה", ראש המשפחה מברך כל אחד ואחד מבני הבית, כאשר אוחז בידו ב"מופלטה" ונותנה למתברך, מטבילים המופלטה בדבש ובחמאה ויש נוהגים לסובב המופלטה על ראש המתברך.
מברכים את כל הנכנסים (כולל שכנים גויים) על שום מה נקרא "מימונה"?
על שם האמונה, כמו המצה הניקראת "הנהמא דמיהמנותא" – דיינו "לחם האמונה" וכן "נהמא דאסיא" – לחם הרפואה, או בקיצור לחם האו"ר, אמונה ורפואה, על שם הפסוק "ולכל בני ישראל היה אור במושובותם".
מדוע לחם האמונה, שהרי אמרו חכמים: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל", ואנחנו מאמינים בני מאמינים, ממשיכים להאמין שעוד ניגאל בחודש ניסן – בשבוע האחרון של החודש. אם כן "מימונה" – "אמונה".
"מימונה" מלשון "מימון" הינו מזל. אחרי שעבר פסח, שהוא חג האביב, ובו התגלה באופן מיוחד ומפעים שאין כוכב לישראל והם פעלו כנגד כל המזלות של המצרים, שהוא מזל טלה. והם הקריבו את קורבן פסח כאלוהיהם של המצרים, ואכן היה להם העוז והתעצומות, משמע שהם היו משל למזל. וזה מזלם, שהם נגאלו בזכות דם פסח ודם מילה.
כיוון שהשעה הטיבה עמם ושיחקה להם הרי ש"המימון" הוא המזל שלהם שהאיר. כך מתפללים שהתחלה זו של המזל המאיר בפסח תמשיך גם אחריו ולכן חוגגים את פתיחת השפעת המזל שבפסח היתה, שתמשיך על ימות החול שמתחילים.
על שם אביו של הרמב"ם, ר' משה בן מימון שזה יום הילולתו. מציינים זאת במאכלים חגיגיים של מוצאי פסח.
סיבות המנהג ולמה דווקא "מופלטה"?
נוהגים להכין דבר מאפה במחבת שנקרא מופלטה, שהוא חמץ, מקמח שנמכר. וזאת על מנת לחזק את מכירת החמץ, שהרי יש בה מעין הערמה. המופלטה באה לומר שהמכירה היא מכירה גמורה והערמה מועילה, אם היא קיימת, גם בדאורייתא.
כמו בעניין פדיון בכור של בהמה, כאשר עושים שותפות עם גוי ואז נפטרים מדין פדיון בכור. ובכדי להוכיח שמכירת החמץ היתה גמורה ומוחלטת והיא נפקעת מיד אחרי צאת החג, אנחנו קונים בחזרה את החמץ, מכינים ממנו מאכל חמץ ונהנים ממנו ואין בזה שום חשש של חמץ שעבר עליו הפסח. משמע שהמופלטה – יש לה יסוד הלכתי.
ידוע שהיחס במרוקו בין הישמעאלים לישראלים, היו יחסים טובים מאוד. כמעט ואין אנטישמיות במרוקו. הישמעאלים היו בשמחה קונים את החמץ ועוד יותר שמחים להחזיר את החמץ.
הישמעאלים היו מכינים שמרים מהחמץ והישראלים היו קונים מהם כדי שיהיה מידה כנגד מידה, כשהישמעאל קונה החמץ לקראת פסח והישראלי קונה החמץ אחרי פסח – בתוספת חמץ שהישמעאלים מכינים.
הכותב הוא רבה של המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום