פרופ' עמיחי כהן
פרופ' עמיחי כהןצילום: דוברות המכון הישראלי לדמוקרטיה

לאחרונה דווח שבצה"ל ממליצים על שחרור הדרגתי לעבודה, ועל קביעת פרמטרים נוספים מלבד קצב התחלואה כחלק מאסטרטגיית היציאה ממשבר הקורונה.

יתכן שמדובר בהמלצה ראויה ונכונה, אך יותר מתוכן ההמלצה, כדאי להתעכב על הטבעיות שבה מתקבלת ידיעה שבה צבא ממליץ למדינה איך לצאת ממשבר ששורשיו במגיפה בריאותית מתפשטת.

התשובה המיידית די ברורה – במשבר הנוכחי אין כמעט יום שבו צה"ל לא נוטל או מקבל לידיו אחריות על משימה אזרחית חדשה. ראשית היו אלה מלוניות הקורונה שעברו לאחריות הצבא, והשבוע נוספו לרשימת המשימות הארוכה גם האחריות על קליטת השבים מחו"ל. על רקע זה, גם המלצות על אסטרטגיית יציאה נתפסות כמעט מובנות מאליהן.

דווקא בגלל הטבעיות שבה החליק צה"ל אל תפקיד המסייע הלאומי, חשוב להבין את הבעייתיות הגלומה במתן המלצות על ידי צה"ל לגבי אסטרטגיית היציאה.

אכן, כפי הנראה צה"ל הוא הגוף בעל משאבים ויכולות ארגוניות מוכחות, ובשל כך אך מתבקשת הפניה אליו לשם סיוע במאבק בקורונה. יותר מכך, כצבא העם יש בהירתמות הצבא למאבק במגיפה, משום 'פריעת חוב' בהסכם הבלתי כתוב בינו לבין החברה. תמונות חיילים מחלקים מזון לחרדים בבני ברק לא רק מחממות את הלב, אלא הן נוטעות תקווה שאולי דווקא בחסות המגיפה תדע החברה בישראל עידן חדש של סולידריות חוצת מגזרים.

ובכל זאת, אהבת הצבא והרצון לתת לו לנצח גם את המלחמה בנגיף המתעתע אינה אמורה להתגבר על העובדה הפשוטה שמדובר בארוע אזרחי. בארוע כזה, מדינה דמוקרטית חייבת להציב גבולות למעורבות הצבא. מגבלות אלה נובעות מהאופי הדמוקרטי של המדינה, ובהצדקות לגיוס החובה בישראל. צה"ל מופקד מטעם המדינה על הגנת אזרחיה מפני אויבים אמיתיים. לכך הוא מתאמן ואלו הם כישוריו. גופים אחרים הוקמו על ידי המדינה לטפל במצבי חירום בריאותיים, אלו הם תפקידיהם. צה"ל יכול כמובן לסייע לגופים אלו בעת הצורך, אך הכרח הוא שסמכות קבלת ההחלטות תיוותר בידי משרד הבריאות, ובו המומחים לבריאות, ושסמכות האכיפה תיוותר בידי המשטרה, האמונה על אכיפת החוק על אזרחי המדינה.

בהקשר הזה, ראוי שנשאל את עצמנו מה פתאום צה"ל מספק המלצות לאסטרטגיית היציאה ממשבר שהוא כמעט הכל, חוץ מביטחוני. שר הביטחון בנט יכול לטעון שמדובר במלחמה ביולוגית וראש הממשלה יכול להסביר לנו שזוהי מלחמה מול אויב שקוף. אך גם אם ישתמשו מאה פעם במילים מלחמה ואויב, העובדות לא ישתנו. זהו משבר בריאותי, כלכלי וחברתי.

ד"ר עידית שפרן גיטלמן
ד"ר עידית שפרן גיטלמןצילום: דוברות המכון הישראלי לדמוקרטיה

הידיעה על מכתב ששלח הרמטכ"ל לראש הממשלה ובו הוא מביע את נכונותו לקבל ניהול כולל על המשבר, מטרידה לא פחות. בין שמדובר במכתב פורמאלי-נימוסי בעל ערך דקלרטיבי בלבד, ובין שמדובר ברצון כנה לתפוס פיקוד על האירוע. ייעודו של צה"ל ברור, וגם הסמכויות הרבות המוקנות לפיקוד העורף בטיפול במצבי חירום, אינן משנות ייעוד זה. הרמטכ"ל מכיר את חלוקת התפקידים במדינת ישראל וגבולות הגזרה משורטטים בפניו היטב. העובדה שבכל זאת מצא לנכון לשגר מסר "מתנדב" שכזה, מלמדת כי אף בדרגות הבכירות ביותר בצה"ל עצמו קיימת תחושה של היעדר "מבוגר אחראי", ונכונות מצד צה"ל לתפוס את מקומו.

מה שהתחיל בסיוע לוגיסטי לגיטימי ובשיתוף פעולה יצירתי ואפקטיבי, עלול להפוך לחציית קווים ביחסים העדינים שבין החברה לצבא בישראל. דווקא בשל העובדה שהאמירות של ראשי הצבא נובעות מתחושת אחריות אמיתית לגורלה של החברה בישראל, חשוב להבהב כאן בכל נורות האזהרה. צביונה של ישראל כמדינה דמוקרטית וטובת הצבא עצמו מחייבים כי צה"ל, על מפקדיו וחייליו, לא יקבלו על עצמם את ניהול המאבק במשבר הקורונה, אלא יסתפקו בתפקיד הזוהר פחות אך המתאים יותר של סיוע לרשויות האזרחיות במאבק חשוב זה.

פרופ' עמיחי כהן הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, וחבר סגל הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו

ד"ר עידית שפרן גיטלמן היא ראש תכנית צבא-חברה במכון הישראלי לדמוקרטיה