בתחילת השבוע התעוררה סערה סביב ניסוח כותרת הרצאתה של הרבנית לוביץ', תוקפים מכאן ומגינים מכאן, הועלו מקורות לכאן ולכאן, ואש וגופרית נתכה מכל הצדדים.
"זו רק כותרת" אמרו חלק מהמגינים, משהו שאמור למשוך תשומת לב, והעיקר הוא התוכן, הדיון הוא לגיטימי סביב סוגיה פרשנית, ובקיצור – "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".
האם הדבר נכון תמיד? האם אין גבול לאמירה מעין זו? נניח שמישהו היה יוצא בכותרת פרובוקטיבית בסגנון דומה סביב עניין שקשור לשואה, לדוגמה: "האם מרדכי אנילביץ' היה בוגד?" ובהרצאה מלומדת היה מנתח ומסביר שהתשובה הפשוטה היא: לא! האם גם אז היינו מקבלים את העניין בשוויון נפש? אני חושב שדי ברור לכל אדם מישראל, שיש נקודות רגישות עד מאוד, שביחס אליהם יש מקום להתייחסות רגישה עד מאוד, ביחס אליהם צריכה להיות תשומת לב עדינה, דקה מן הדקה, לכל סוג ודרך של התנסחות, ולא רק התוכן הוא חשוב אלא גם הצורה שבו הוא מוגש.
גם לדרך שבה הכותרת מנוסחת צריכה להיות רגישות בנושאים מסויימים, גם אם היא נועדה למשוך קהל של שומעים, והתוכן שלה ראוי לחלוטין.
דמותו של משה רבנו עומדת מעל הכל, אין שום דרך להשוות אותו לשום דבר שאנחנו מכירים, כל התייחסות אליו צריכה להיות מתוך חרדת קודש, האמת היא שאפילו הביטוי הזה "חרדת קודש" הוא לא מספיק בכדי לבטא את היחס שלנו למשה רבנו.
די לנו אם ניזכר במי שדיברה עליו כמה מילים, הרבה יותר מעודנות מהכותרת של ההרצאה, ותגובתו של ה' לאותו דיבור, העובדה שהדוברת הייתה נביאה גדולה בזכות עצמה וגם אחותו של משה לא היוותה שום נסיבה מקילה לעונש. והנימוק היה: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות, ותמונת ה' יביט, ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?" (במדבר יב, ז-ח)
יתכן שתוכן ההרצאה היה ראוי, ועמד בכל קריטריון של דיון תורני, אבל הכותרת הזועקת דקרה לב של כל יראי ה' שראו אותה. יתכן שבזכות הכותרת הזאת שומעים רבים הצטרפו להרצאה, אבל האם המטרה קידשה את האמצעים?
האם מי שראה את הכותרת והגיב לה מתוך כאב לב אמתי הוא מישהו שמחפש דברים רעים אצל אחרים? היה צורך בלחפש יותר מידי כדי להבין שמישהי או מישהו עברו כאן כל גבול, ופגעו בליבם של כל המאמינים בה' ובמשה עבדו, ובנפשם של כל האומרים משה אמת ותורתו אמת? זהו רגש אמוני, יהודי, אנושי פשוט. "נטורי קרתא או חרובי קרתא?" האם כתב הגנה המנסה לטפול אשמת שווא של חיפוש חטאים אצל אחרים זו הדרך להתמודדות עם העניין? במקום להודות בפשטות, ולומר טעות הייתה בידינו, אכן היה צורך לנסח את הכותרת בצורה אחרת לגמרי ולסיים את הסיפור, הואשמו הכואבים כאנשים בעלי שנאת חנם... אהבת חנם בוודאי לא שפעה מהכותרת הזאת...
כואבים, כן כך, בפשטות, זאת לא מילה נמלצת ולא ביטוי ספרותי, זו מילה שמתארת בפשטות את התחושה שעלתה בנו למקרא הכותרת. ומתוך הכאב הזה אנו מבקשים למצוא לו רפואה באהבה, זאת לא אהבת חנם, משום שביחס למשה רבנו אין חנם באהבה, הוא זכאי לה בדין, בצדק ובמשפט. משה רבנו – רבנו של כל ישראל לדורותיהם, תורתנו היא תורת משה, "זכרו תורת משה עבדי", אמר הנביא האחרון לעם ישראל – מלאכי. ונזכור עוד שכותרת אינה עוד קנקן שצריך להתעלם ממנו, אלא נקודת אחיזה שצריכה לייצב בתוכנו את היחס הראוי למי שהביא אותנו עד הלום.
הרב מרקוביץ הוא מנהל אגף השד"רים באיגוד רבני קהילות