מאז ומעולם, פסח היה חג המנהגים. כיצד אנחנו יודעים זאת? מפני שהדיונים ההלכתיים המרכזיים בענייני מנהגים נמצאים במסכת פסחים, בפרק 'מקום שנהגו'.
בין כלל המנהגים המצויים, פופולרי במיוחד בעדות צפון אפריקה (בכולן! לא רק במרוקו) הוא מנהג ה'מימונה'. ומה שהופך אותו לפופולרי בראש ובראשונה, מפני שהוא נתפס כיום חג שאין בו שום משמעות רוחנית, אלא רק אוכל, שמחהומפגש חברתי. עם דגש על אכילת החמץ מיד לאחר הפסח, נהרו אליו אנשים חסרי יראת שמים המתגעגעים לחמץ בחג המצות, כאילו שמירת התורה והמצוות היא עול כבד על צווארם.
חג המימונה, כתוצאה מהיותו מנהג של עולי צפון אפריקה, הפך לחג של "המקופחים". מה שהוביל את הפוליטיקאים בישראל כבר לפני 50 שנה לנסות לנצל את המנהג לטובתם. חיבור זה הפך את המנהג שכבר כך לא היה בנוי בציבור על תוכן ברור, לפולקלור חסר משמעות. וכשאין תוכן, היצרים הנמוכים של האדם מתעוררים. כך הגיעו אלמנטים ערביים (ריקודי בטן וכדומה) במסווה של מנהגי יהדות צפון אפריקה. בעונותינו, גם הכנת חמץ לפני פסח ומכירתו במכירה מפוקפקת (או בלי מכירה בכלל), או הכנת חמץ בפסח לשם המימונה הפכו לתופעה נפוצה.
אולם המימונה היא באמת משהו אחר לחלוטין. בניגוד לכל חוקרי התרבות, שממציאים הבלים ביחס ליום זה (סגידה לשד בשם 'מימון', חידוש האינטרקציה בין היהודים למוסלמים לאחר הנתק בימי הפסח ועוד ועוד), יום אסרו-חג של פסח יש לו משמעות עמוקה.
ראשית חשוב לציין שבעל ערוך השולחן, רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, רבה של נובהרדוק (בלרוס), כתב בהלכות פסח "ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתייה ביום שאחר החג והוא אסרו חג". אך לא רק הוא. גם הרמ"א כתב זאת באותן המילים. זאת על אף שאף אחד מהם לא חי בצפון אפריקה. חז"ל כבר אומרים: "אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי, ורבי יוחנן משום רבי שמעון המחוזי משום רבי יוחנן המכותי: כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח". ופירוש הדברים שאדם שאוכל ושותה באיסרו חג,הרי מעלה עליו כתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. לא רק מפני שאדם המקריב שלמים ביום טוב האחרון, יש לו יום נוסף לסיים את הקורבן – אלא מפני שהאדם מלווה את החג בשמחה. בדיוק כמו שתקנו חכמי ישראל ללוות את השבת בסעודת מלווה מלכה ובשירה כדי למשוך את קדושת השבת לימות השבוע, וכדי לא לשדר שהשבת מכבידה עלינו.
אדם הנמצא בחג, בתוך הקודש, נדרש לא להזדרז לצאת ממנו. גם עולי הרגל נדרשים לכך "ופנית בבקר והלכת לאהלך". ובמסגרת זו, מכנים חז"ל את איסרו חג – בנו של החג. אם כן, מה יתרונו של איסרו חג הפסח על פני זה של סוכות? פסח הוא עדות על ניסי יציאת מצרים. אך איסרו חג הוא על האמונה בניסים הנסתרים. בהשגחה של הקב"ה שמלווה אותנו בכל עת. יתירה מזו: חז"ל אומרים שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. גאולה זו היא המשך וסיום של גאולת מצרים.
המימונה הוא יום שבא לבטא את האמונה בגאולה השלימה ובהנהגה של ניסים נסתרים במציאות היומיומית שלנו. חז"ל מציינים שעתידים האומות להביא מנחות למלך המשיח ע"פ הפסוק "מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו". באופן דומה, מציינים חכמים מתקופת הראשונים תופעה שהגויים מביאים מתנות חמץ ביום השמיני של פסח.
סיומו של חג הפסח הוא הזדמנות לגאולה שלימה, וזכו יהודי צפון אפריקה להנחיל את הזדמנות זו לכל ישראל.
הרב חננאל זייני הוא ראש בית המדרש בישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה מבית איגוד ישיבות ההסדר