קורונה והעידן החדש

הנוצרים, להבדיל, רק חגגו את חג הפסחא שלהם שמנציח את מותו של משיחם השקרי. הנוצרים והעולם המערבי בעקבותיהם משתמשים בתאריך זה בכדי לתעד את שנות ההיסטוריה העולמית שמחולקת לשתי תקופות, השנים לפני הולדתו ואלו שבאו אחריו.

זה בעצמו מראה עד כמה הדת הכוזבת והפגאנית שלהם השפיע על התרבות האנושית הכללית, דבר שהרב קוק מסביר לעומק בספרו "אורות". לפיכך המשמעות של שנת 2020 היא 2020 שנים אחרי הולדתו של משיח השקר הזה אשר, כותב הרב קוק, ניתק את האנושות מהבורא והכניס את העולם לחושך מבחינה מוסרית ורוחנית – "שכחי ד' בכליותם ונושאים את שמו על שפתם, בפיהם ובלשונם" כדברי הרב קוק, ("אורות", ב:ח).

באור דומה, אם אנו מסתכלים על המגפה העולמית של הקורונה (שפרושו "כתר"), מנקודת מבט אלוקית, נוכל לחלק את ההיסטוריה המודרנית לשתי תקופות - לפני הקורונה ואחרי הקורונה, יהי רצון שהסוף יגיע בקרוב. שתי שאלות עולות - מתי יתחיל העידן החדש, ואיך הוא יראה? שוב, מנקודת מבט אלוקית, אנו יכולים להניח כי ריבונו של עולם יאפשר למדענים לגלות חיסון ותרופה לקורונה כאשר האנושות תיפול על ברכיה בחוסר יכולת מוחלט, ובתוהו ובוהו כלכלי, ויזעקו להשם לישועה, כשסוף סוף כל העולם כולו יכיר בשלטונו המוחלט.

לחילופין, השם יתברך יכול לרחם על האנושות ופשוט לסלק את נגיף הקורונה בסערה של רוחות עולמיות, לפני שהאנושות תכיר במלכותו, אבל אז נצטרך לסבול סיבוב נוסף בכלי הנשק האדירים שלו, בין אם באמצעות עוד וירוסים, רעידות אדמה, הקפאה גלובלית, או מלחמות, עד שנפול על ברכינו, אלה ששורדים חלילה.

לגבי השאלה השנייה - איך יהיה העידן החדש של הקיום, אחרי קורונה, הרב קוק מסביר ב"אורות", בכתביו על מלחמה, שאותה כתב במהלך המהפך הקטסטרופאלי של מלחמת העולם הראשונה, כאשר האנושות סבלה מעשרים מיליון הרוגים, צבאיים ואזרחיים, עם עוד 20 מיליון פצועים. איפה נוכל לחפש חזון של תקווה וחמלה אם לא אצל הרב קוק, הידוע כל כך באהבתו המרוממת לכל אדם, אשר פנימיותו נרעדת כאשר חברו קטף עלה מתוך שיח ללא סיבה, מכיוון שנפשו של הרב קוק הרגישה כיצד המעשה הבלתי מזיק לכאורה פגע באיזון ובהרמוניה הפנימית של הקיום? אנו מצטטים מכתביו, כדי להקיש מהבנותיו של הרב למלחמה הנוכחית שלנו נגד אויב בלתי נראה המטלטל את יסודות החיים כפי שהכרנו אותם עד כה:

"נִכְתַּם עָווֹן שׁוֹפְכֵי הַדָּמִים, מַלְכֵי אֲדָמָה הַזֵּדִים וְכָל מַרְגִּיזֵי אֶרֶץ. לֹא יְכֻפַּר לָאָרֶץ לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי-אִם בְּדַם שׁפְכוֹ , וְהַכַּפָּרָה מֻכְרַחַת לָבוֹא: בִּטּוּל כְּלָלִי לְכָל מְכוֹנוֹת הַתַּרְבּוּת שֶׁל עַכְשָׁו, עִם כָּל שִׁקְרָן וְתַרְמִיתָן, עִם כָּל זֻהֲמָתָן הָרָעָה וְאַרְסָן הַצִּפְעוֹנִי. כָּל הַתַּרְבּוּת, הַמִּתְהַלֶּלֶת בְּצִלְצְלֵי שְׁקָרִים, מֻכְרַחַת לְהִכָּחֵד מִן הָעוֹלָם, וְתַחְתֶּיהָ תָּקוּם מַלְכוּת עֶלְיוֹנִין קַדִּישִׁין . אוֹרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹפִיעַ, לְכוֹנֵן עוֹלָם בְּעַמִּים בַּעֲלֵי רוּחַ חֲדָשָׁה, בִּלְאֻמִּים אֲשֶׁר לֹא יֶהְגּוּ רִיק וְלֹא יִרְגְּזוּ עוֹד עַל ד' וְעַל מְשִׁיחוֹ , עַל אוֹר חַיֵּי הָעוֹלָם וְעַל הַתּם וְהָאֱמוּנָה אֲשֶׁר לִבְרִית עוֹלָמִים.

וְיִשְׂרָאֵל יִרְאֶה בְּעֵינָיו שִׁלֻּמַת רְשָׁעִים, יִצְעד עַל חֻרְבָּנָם שֶׁל הַמִּתְהַלְּלִים בָּאֱלִילִים הַחֲדָשִׁים כַּאֲשֶׁר צָעַד עַל חָרְבוֹת בָּבֶל וְאַשּׁוּר הָעַתִּיקוֹת. אָז יֵדַע וְיִוָּכַח, כִּי אַךְ בּוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ. וּתְשׁוּעַת ד' בּא תָּבוֹא. הַנְדָּפַת הַכּחַ שֶׁל הַגּוֹיִים, שְׁקוּיֵי כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, מֻכְרַחַת הִיא לָבוֹא. פָּתַח ד' אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ . אִם עוֹד תִּתְאַמֵּץ אֵירוֹפָּא וְכָל גּוֹיֶיהָ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בְּצִבְיוֹנָהּ, לֹא בֶּאֱמֶת וְלֹא בִּצְדָקָה, אֶת ד' לֹא יֵדְעוּ וְאֶת דְּרָכָיו לֹא יַחְפְּצוּ לָלֶכֶת בָּהֶם. מַצָּב זֶה הוּא רִגְעִיִּי בְּרִגְעֵי הַתּוֹלָדָה.

אוֹר הַתְּשׁוּבָה יוֹפִיעַ בְּהֶכְרֵחַ וְיַשְׁלִיךְ אִישׁ אֶת אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ וְאֶת אֱלִילֵי-זְהָבוֹ, וְיָשׁוּב הַכּל אֶל טוּב ד'. אָז תִּכָּחֵד הַתַּרְבּוּת הַהוֹוִית בְּכָל יְסוֹדוֹתֶיה,ָ סִפְרִיּוֹתֶיהָ, תֵּאַטְרֶיהָ וְכָל מְכוֹנוֹתֶיהָ, וְכָל הַחֻקִּים אֲשֶׁר בְּהֶבֶל וְעָוֶל יְסוֹדָם וְכָל נִימוּסֵי-הַחַיִּים הָרָעִים וְהַחֲטָאִים כָּלִיל יַחֲלֹפוּ. וְנִשְׂגַּב ד' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא... עַל-כֵּן חָרוֹב תֶּחֱרַב כָּל הַתַּרְבּוּת הַהוֹוִית, וְעַל מַשּׁוּאוֹתֶיהָ יִתְכּוֹנֵן בִּנְיַן הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת וּבְדַעַת ד'. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ד' בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם". 

הרב קוק לוקח את חזונו על העידן החדש מהנבואה המפורסמת של ישעיהו "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו, ב, ד). פסוק זה מופיע על חומת ישעיהו, על קיר בפארק צמוד האו"ם. לא במקרה הם התעלמו מהפסוק הקודם של הנבואה. למה? מה כתוב שם? מה קורה כשטיסות ממדינות מכל העולם מגיעות לשדה התעופה בן גוריון שנפתח מחדש, וגוים רבים עולים לירושלים, אוטובוס אחר אוטובוס? הנביא מסביר: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", (ישעיהו, ב',ג'). 

בהר הבית. בבית המקדש שיבנה מחדש, במהרה ממש.