הפשע המאורגן בכנסת ישראל

עברו למעלה משלושים יום מאז קיבל ראש מפלגת כחול לבן סמכות מנשיא המדינה להקים ממשלה.

במשך 30 הימים האלו הוכיח גנץ, טירון פוליטי לכל הדעות, כי הרקבון המוסרי והערכי שלו אינו מבייש פוליטיקאים ותיקים, ואף עולה עליהם.

בחלק הראשון של תקופת המנדט שלו, ניסה גנץ להקים ממשלה בתמיכת אויבי ישראל מהרשימה הערבית המשותפת. למרות שברור היה כי הצלחת מהלך כזה היתה כרוכה בויתור דה-פקטו על האופי היהודי של המדינה ובמסירת חלקים חשובים של השלטון לעם זר, עוין שאינו מסתיר את שנאתו ליהודים.

למרות העובדה שכל המפלגות היהודיות בגוש השמאל-מרכז, כולל כחול לבן, מהווים מעוט של 45% מקהל הבוחרים היהודי במדינה, לא היסס גנץ לזרוק לפח את כל ערכיה של מדינת ישראל היהודית, ולמסור חלקים משמעותיים של השלטון במדינה לערבים.

פגיעה ערכית ומוסרית בהיקף ובעצמה כזו במהותה היהודית של המדינה, לא היתה מאז תחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. החרפה הזו אינה חידוש בלעדי של גנץ. הרעיון המביש הזה נתמך כמעט על ידי כל החכ"ים של כחול לבן והשמאל הקיצוני. הבגידה הזו בערכי היסוד של המדינה נעשתה, כמובן, בשם הדמוקרטיה, "שלטון החוק" ועוד כמה סיסמאות נעלות שנועדו לשמש עלי תאנה לכסות את ערוותם המוסרית וחוסר הגינותם של חברי הכנסת גנץ ושותפיו.  

שני חברי כנסת מסיעת כחול לבן, הנדל והאוזר, הצילו את כבודה המחולל של הדמוקרטיה הישראלית והודיעו בפומבי כי לא יתמכו בממשלה שתישען על קולות הרשימה הערבית המשותפת. את כבודם הם הצילו ויש להעריכם על כך. את כבודה של כחול לבן, אם היה לה אי פעם כבוד, הם לא הצילו. כך ביזה גנץ את עצמו ואת מפלגתו, אך את מבוקשו לא השיג.

בחלק השני של תקופת המנדט שלו, במקום להחזיר את המנדט לנשיא, התחילה כחול לבן לפעול בסגנון של כנופיות הפשע המאורגן.

לגנץ וחבריו אין את הרוב הדרוש להקמת ממשלה. רוב הציבור היהודי לא נתן בהם אימון. מפלגת המיעוט שכשלה בנסיון להקים ממשלה אימצה לעצמה סגנון של איומים נגד ראש הממשלה באופן אישי. גנץ איים מספר פעמים כי אם דרישותיו לא יתקבלו הוא יחוקק חוק אישי, פרסונלי, שיאסור על נתניהו להקים ממשלה ו/או אפילו לשמש כראש ממשלה. איום מסוג זה יכול לצאת לפועל אך ורק אם הרשימה הערבית המשותפת תתמוך בחקיקה כזו.

קשה להאמין שאיומים כאלו מושמעים בגלוי על ידי נבחר ציבור שנכשל שלש פעמים בנסיונו להיבחר כראש ממשלה. אפילו פוליטיקאים מושחתים ללא תקנה לא יאיימו בגלוי לחלל את אופיה ומהותה של הכנסת כבית מחוקקים כדי לסחוט יריב פוליטי המייצג א המייצג את רוב המצביעים היהודים במדינה. אין כל ספק שהרשימה הערבית המשותפת היתה שמחה לשתף פעולה עם גנץ וחביריו בנסיון לערער את סדרי השלטון והסדר הציבורי בממשל היהודי בישראל.

ללא כל בושה מאיימים גנץ וחבריו על מפלגות הימין, המהווים 55% מכלל הבוחרים היהודים, לבחור בין שתי חלופות: לקבל את דרישותיו הסחטניות כתנאי להקמת ממשלה, או שגנץ, בסיוע הערבים, יגרום להפלת ממשלה נבחרת באמצעות חקיקה בלתי אישית, פרסונלית בלתי חוקית ובלתי מקובלת באף משטר דמוקרטי.  

בארץ משתוללת מגיפת קורונה. למעלה ממליון מובטלים כלואים בבתיהם ללא מקור הכנסה. ישנן משפחות שמגיעות עד פת לחם. הדבר האחרון שהעם מצפה ממנהיגיו הוא הפגנה של לב אטום על ידי הקמת ממשלה מנופחת בת 30 שרים, שלפחות מחצית מהם מיותרים לחלוטין.  

כתוצאה מהאבטלה הגואה והפגיעה ההרסנית בכלכלת המדינה, תקציב המדינה יכנס לגרעון עמוק. את הגרעון תממן הממשלה ע"י הטלת מסים חדשים והדפסת כסף. כל נבחר ציבור נדרש בעת כזו להדק את חגורתו ולהמנע מבזבוז כספי ציבור. מנין שאבו גנץ וחביריו את ה"אומץ" לדרוש בעת כזו מינוי של 15 שרים למפלגה עם 17 חכ"ים? כחול לבן לא איבדו את השכל, הם איבדו לחלוטין את הבושה ואת תחושת שותפות הגורל עם רוב העם. הם שכחו שחובתם ותפקידם היחיד הוא לשרת את העם. מסתבר שגנץ הוא אמנם טירון פוליטי, אך רקבון ערכי יש לו די והותר.

המפלגות המרכיבות את "גוש הימין" פרט לליכוד, שס, חרדים וימינה, מונים 22 חכ"ים.  למרות היותן מפלגות "סקטוריאליות", יש להן גם אחריות לפעול לטובת המדינה בכללותה ולשימור מערכת שילטונית תקינה. עליהן להבהיר לראש הממשלה שתמיכתן בממשלת אחדות מותנית בהתנהגות שפויה ושקולה. ללא מפלגות אלו אין רוב לממשלת אחדות עם הפלג הכחול לבן של גנץ. עליהן לדרוש הקטנת הממשלה ל 15-18 שרים; חלוקת תיקים בממשלה לכל מפלגה בהתאם לכוחה היחסי ובלימת ההתערבות הבלתי חוקית של בג"ץ בחקיקת הכנסת.

כחול לבן לא היססה להכריז בעבר על שאיפתה להקמת ממשלת "אחדות" חילונית. אם זה היה חלום האחדות של גנץ, מוטב ללכת לבחירות בפעם רביעית מאשר לראות את גנץ בראשות הממשלה.