נתחיל עם מה שברור לכולנו: אנחנו רוצים לחיות, להרגיש טוב. אנחנו מצייתים לחוק ולהוראות משרד הבריאות.
אבל הנה עוד משהו שכנראה פחות ברור לכמה אנשים למעלה בצמרת: אנחנו שונאים לצאת פראיירים. אנחנו שונאים שמפלים אותנו על פני אחרים.
לא יכול להיות שכולנו מצווים להאמין שערך הבריאות הוא הערך העליון ובשמו אנחנו כלואים בבית מזה שלושה שבועות בשעה שהערך הדמוקרטי להפגין ב'הבימה' גבוה ממנו והערך האמוני לקיים תפילה במניין קטן ממנו.
לא יכול להיות שמותר לקיים הפגנה במסגרתה ניתן לקלל קללות נמרצות את ראש הממשלה בשפה הכי נמוכה שיש וממש באותו מעמד אסור בתכלית האיסור לברך את מי שיצר אותו בברכות הכי נעלות שיש – והעושה זאת, מסתכן בסנקציות כספיות גבוהות עד 5,000 שקל.
לא יכול להיות שבענף המזון מתקבלים אישורים החתומים בידי משרד הבריאות לפיהם גם אנשים המצווים להיות בבידוד יכולים להימצא בעבודה תחת מגבלות של חבישת מסכה והרחקת שני מטר (נכון, זה עדיין לא התפרסם וזה מתפרסם כאן לראשונה) רק כי מדובר ב"עבודה חיונית" ובשעה שעבור שני מיליון איש בישראל תפילה במניין היא לא פחות חיונית.
לא יכול להיות שבעת כתיבת השורות רחוב לווינסקי בתל אביב הומה אדם ומטיילים, ילדים ומבוגרים, ללא הפרעה ומבלי לשמור על הנחיות משרד הבריאות עם אפס אכיפה. כך שם, כך בגני שעשועים ברמת אביב, בשכונות חילוניות בירושלים (עדויות שהגיעו לכותב השורות רק מהיממה האחרונה!) ובכל הריכוזים החרדיים ברחבי הארץ אכיפה אגרסיבית והטלת קנסות על ימין ועל שמאל.
לא יכול להיות שבשעה שאזרחים מזעיקים את המשטרה לאכוף התקהלויות באיזורים חילוניים (היום בצהריים, רובע א' באשדוד) – המשטרה כלל אינה טורחת להגיע ולעומת זאת אותה משטרה מתדפקת על דלתות חרדים ברובע ז' החרדי ומחלקת להם דו"ח אזהרה רק משום שנחשדו בקיום מניין בביתם או לחילופין מטפסת שלש קומות בבניין ברובע ג' בעיר רק כדי ללכוד מתפלל מסכן ולתת לו דו"ח לאחר שנצפה מתחת לביתו שלו.
קודם כל זו הממשלה שהחליקה על השכל. אפשר לתעדף חילונים וערכי דמוקרטיה ברלינאיים אבל תעשו זאת בעדינות ובשום שכל. מה שחשבתם? שכולנו מטומטמים? שהציבור האמוני בישראל לא ישים לב שמישהו כאן עושה עליו סיבוב וקובע הנחיות סלקטיביות?
אף אחד כמובן אינו חולק על החשיבות שבציות להנחיות משרד הבריאות אולם ההחרגות הניתנות להן מדיפות ריח רע. ריח רע חריף מאד.
כך גם המשטרה. המשטרה אמנם גוף מבצע ואינה מקבלת החלטות לבדה. אבל רוח המפקד המחלחלת כלפי מטה דורשת אכיפת יתר בריכוזים החרדיים. וזו שערורייה ממדרגה ראשונה.
ומה הפלא שנשבר משהו אצל שומרי מצוות רבים. פתאום נשמעות אמירות נוסח 'הגיע הזמן להיות אתיופים'. לשבור את הכלים. לרדת לכבישים. והכל כדי שלא להגיש להם את הלחי השנייה.
אלו קולות שכדאי שישמעו בקרב מקבלי ההחלטות ויפה שעה קודם.