אליסף פרץ איבד את שני אחיו, אוריאל ואלירז, לוחמים בסיירת גולני, החליט שלא להיכנע לכאב ולמצוא משמעות לחייו באמצעות תרומה לקהילה והקמת עמותה למען אחים שכולים.
בשיחה עם כתב ידיעות אחרונות עמיחי אתאלי, אח שכול בעצמו, הוא מדבר על ההומור השחור שעוזר לו להתמודד, על האהבה לאמו מרים פרץ ועל המיזם המיוחד שלו ליום הזיכרון בצל הקורונה
על אביו שנפטר משברון לב סיפר "אבא שלי אחראי לפחות ל־50 אחוז ממה שאתם מכירים בתור מרים פרץ. לפחות חצי ממנה זה ממנו. הוא כל הזמן דחף אותה למעלה. הוא זיהה אותה היטב איזו אישה היא, איזו רוח ענקית יש לה, איזו נשמה יש לה, וידע מה יש לה לתת לעולם. הוא כל הזמן דירבן אותה לצמוח, להפוך למנהלת בית ספר, להתפתח, לעשות עוד פרויקטים לתלמידים שלה. הייתה ביניהם חלוקת תפקידים ברורה מאוד ושיתוף פעולה שאין כמוהו".
"טסתי לניו־זילנד, באמת רכבתי על כבשה, ושם שאלתי את עצמי מאיפה אני מביא אנרגיות לחיים שלי. אני מבין שהדרך שלי להרגיש חיים משמעותיים זה לקחת אחריות או לעשות משהו למען מישהו שהוא לא אני. לקחת את כל הכאב והרע שעברתי בחיים ולומר שלמרות כל מה שעברתי, אני בן אדם מאושר. למה? כי אני מחליט להיות בתנועה ולהיות מאושר".
אליסף עובד כסמנכ"ל חברת הסטראט־אפ הירושלמית EZsave ומקדיש חלק נכבד מהזמן שלו לעמותת "האחים שלנו" שאותה הקים יחד עם קבוצת אחים שכולים מתוך מטרה לתת פתחון פה לאחים שאותם תמיד שמים בצד.
"אני לא מרגיש שהמדינה חייבת לי בגלל שנתתי לה שני אחים. גידלו אותי להרגיש שקיבלנו מתנה נדירה שהיא הזכות לחיות ולגדל משפחה במדינת ישראל. אני לא תופס את עצמי כאח שכול סדרתי שנדפק. יש בי המון כאב וצער אבל יותר מהכל בזכות המעורבות שלי אני פשוט מרגיש בר־מזל לחיות בדור הזה".
השנה, לקראת יום הזיכרון בצל מצור הקורונה, מיזם "האחים שלנו" מצא את עצמו נותן את הבמה לארגונים גדולים ממנו. באחים שלנו זיהו מוקדם שהשנה לא יתקיים אירוח פיזי של אחים בבתי משפחות והתארגנו לשיתופי פעולה עם naotech — נציגת ZOOM בישראל ועם חברת פייסבוק ישראל, שבנו פלטפורמה לאירוח אחים שכולים מרחוק באמצעות האינטרנט.