בימי ספירת העומר, ימי עבודת המידות, אנחנו מבקשים לדבוק בהכרת הטוב.
האבל על מות 24000 תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, מזכיר לנו יום אחר יום את דברי רבם: "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה" אהבת הזולת מלמדת אותנו כי הכרת הטוב היא המידה הבסיסית, הראשונה והחשובה מכל, המידה ההולכת עימנו לאורך הדרך מינקות ועד שיבה.
כשמסך חוסר הוודאות פרוס מעלינו, בימי הקורונה, כולנו מייחלים לשמירה על היקרים לנו, על כל מה שבנינו במימד האישי ובמימד הלאומי, ואין כמילותיה של נעמי שמר לבטא תפילה זו: "שמור אלי על זה הבית, על הגן, על החומה, מיגון, מפחד פתע וממלחמה."
בשבוע שבו נזכור את ששת המליונים שנספו בשואה, אני מבקש להאיר על עשיה אישית יחודית שהיא מופת חינוכי של זיכרון אמיתי: הרב שלום מלול, ראש ישיבת אמי"ת אשדוד, מחנך בחסד, המאמץ יחד עם תלמידיו את ניצולי השואה, ומפיק עימם לאורך השנה, מיזם יחודי של ימי הולדת לניצולי השואה.
הרב שלום, מדריך מסעות לפולין כבר שנים לא מעטות וכך הכיר גם את הניצולים היוצאים כאנשי עדות יחד עם התלמידים על מנת לזעוק "ומצעדנו עוד ירעים – אנחנו פה", הניצולים מטבע הדברים אינם צעירים והרב שלום יחד עם תלמידיו החליטו לחגוג להם יום הולדת בישיבה. החגיגה היא סמל לניצחון האור על החושך, לתקומת העם היהודי, ולמימוש חזון הנביאים: "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי" המתאר את המסע של הניצולים מהצריפים באושוויץ למדינת היהודים המשגשגת. לא מזמן חגגו בישיבה מסיבת הפתעה ליום הולדת ה- 90 לצבי ויזל.
ויזל, אחד מתאומי מנגלה, ניצל ממחנה אושוויץ בירקנאו, הוא יצא עם תלמידי י"ב בשנה שעברה למסע לפולין ויצא השנה שוב עם תלמידי י"א. כשהוזמן להרצות על סיפורו בישיבה, נכנס לאולם ההרצאות ומהר מאוד הבין שהגיע למסיבת הפתעה ליום הולדתו. ההתרגשות של צבי היתה גדולה. הוא חיבק את התלמידים ורקד עימם כשכולם שרים בהתרגשות ביחד "עם ישראל חי".
את הדברים שאמר צבי בארוע, קשה יהיה לנוכחים לשכוח " אם כשהייתי נער באושוויץ, הייתם מספרים לי שבגיל 90 אחגוג את יום הולדתי עם מאות בחורי ישיבה במדינה יהודית בארץ ישראל הייתי משוכנע שמדובר בחלום, אבל הנה – חלומות מתגשמים" והוסיף "אתם אלו שנותנים לי את הכוחות להמשיך.
לכן אני יוצא אתכם למסע ועוד מסע. לחבק ולחזק. לספר לכם על הזוועות שעבר עם ישראל. שלא תשכחו. אבל חשוב לי שלצד הכאב, הנוער בישראל ימשיך קדימה בשמחה ובאופטימיות, לראות את הטוב ולאהוב אחד את השני. כשאנחנו מאוחדים אף אחד לא יכול לנצח אותנו".
בימי הקורונה הללו מקפידים הרב שלום ותלמידיו להיות בקשר יומיומי עם ניצולי השואה, האנשים הללו שבנו את המדינה לאחר ששבו מהתופת ראויים לכל חיבוק ותמיכה ובימי הסגר והבידוד הקשר עם התלמידים הוא המעט שאנו יכולים לתת.
הרב שלום רואה בניצולים הללו סמלים חינוכיים, מעבירי המורשת היהודית ותר אחרי עוד ועוד ניצולים כדי לשמוע את סיפורם ולהשמיע לתלמידים, "אלו השיעורים הגדולים ביותר באמונה" הוא מסביר, "כי למרות הכל, הם סמל של שמחה, אופטימיות ואמונה גדולה בה'. עוצמתם וההבנה כי הם מבטאים יותר מכל את נצח ישראל מביאות רוח גדולה על הדור הצעיר ומבטיחה את המשך ניצחון הרוח של עם ישראל".
אבל לא רק בימי שמחה וימי הולדת זוכר הרב שלום את הניצולים, גם ללוויות של הנפטרים הוא דואג ובמקרים מסוימים גם תלמידיו, לפני מספר חודשים הוביל את הלוויה של דורה, ניצולת שואה ערירית בת מאה שאומצה בידי חניכי סניף בני עקיבא בעיר. ללוויה הגיעו מאות בני נוער מאשדוד, שנענו לקריאתו, נשאו את מיטתה ולאחר הקבורה שרו את שירת 'התקווה'.
הרב שלום ספד לה: "בכאב ובאהבה אנו מלווים את דורה בדרכה האחרונה, דורה אשר שרדה את כל התופת וזכתה לראות בתקומת מדינת ישראל. דורה חלמה להמשיך את הניצחון על הנאצים בהקמת משפחה, אולם לדאבון לב היא לא זכתה לילדים. הנחמה שלה הייתה האהבה שהיא העניקה לילדים מסביבה והקשר המיוחד שנרקם בינה לבין חניכי הסניף באשדוד".
כל מורה ומחנך מעביר שיעורים רבים במהלך חייו. רק מעטים מהם יזכרו התלמידים, את השיעור שמעניק הרב שלום מלול לתלמידיו דרך חיבוק ניצולי השואה וההצדעה לסיפור חייהם, הם לא ישכחו לעולם.