ביקורת חריפה נמתחה על שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' בעקבות הצעתו לבטל תשלומי ביגוד והבראה במגזר הציבורי כדי לחסוך שני מיליארד ש"ח למשק שמתמודד עם משבר הקורונה.
בפוסט שפרסם בפייסבוק, הוא השיב לטענות נגד היוזמה:
מדינת ישראל עומדת בפני משבר כלכלי גדול מאוד שישפיע על כולנו להרבה מאוד זמן. זאת עובדה שכדאי להפנים אותה. המגזר הציבורי נושא אף הוא בנטל כרגע (בניצול ימי חופשה, הוצאה של סקטורים מסויימים לחל"ת, ועוד), ועדיין, בעיקר הנטל נושא כרגע המגזר הפרטי.
למעלה ממיליון איש שהוצאו לחל"ת או פוטרו, ולרבים מהם לא יהיה לאן לחזור, ורבים רבים מקרב העצמאים ובעלי העסקים שניצבים בפני שוקת שבורה.
למדינה אין כסף בלתי מוגבל. הכי קל להיות פופוליסט ולפזר דרישות לפיצוי ותמיכה כלכלית של המדינה בכל מי שנפגע, מבלי להצביע על מקור או להסביר מאיפה המדינה תביא את הכסף הזה, איך היא תחזיר אותו, ומה יהיו ההשלכות - קצרות וארוכות הטווח - של הגדלת החוב הלאומי על המשק, התוצר ועוד, ולמעשה על איכות החיים של כולנו בשנים הקרובות.
עכשיו תראו, יש הרבה חסרונות בלהיות עובד המגזר הציבורי. אבל יש יתרון אחד שאי אפשר לקחת - הביטחון התעסוקתי. בימי משבר, כמו בימי שגרה, יש מקום עבודה, יש משכורת (גם אם לא גבוהה), ויש מידה רבה של שקט נפשי. שקט נפשי לא אומר שהכל טוב, לא אומר שאין קשיים כלכליים, אבל יש בסיס יציב של פרנסה. גם אם עובדים רבים יושבים בבית בתקופה הזו ו"אוכלים" ימי חופשה, את משכורת הבסיס הם מקבלים מהמדינה ויש להם עם מה לשלם במכולת - מה שלא קיים היום למאות אלפי עובדים ובעלי עסקים במגזר הפרטי. חלקם זכאים אמנם לדמי אבטלה חלקיים מהביטוח הלאומי, אחרים נפלו בין הכסאות בקריטריונים וגם לזה אינם זכאים.
חשבתי, ואני עדיין חושב, שויתור חד פעמי על דמי הבראה וביגוד בשירות הציבורי הוא בהחלט הגיוני כמקור לחלק קטן מהבור התקציבי שהמשק מצוי בו.
אפשר בהחלט לעשות את זה דיפרנציאלי, להתחשב בבעלי השכר הנמוך ולהשית את זה רק מרמות שכר מסויימות ומעלה, אבל העיקרון נשאר.
אני לא טוען שזו אינה פגיעה. רבים מהעובדים בונים על התשלום השנתי הזה למגוון צרכים, ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שמדובר ברכיב שהוא מעבר לשכר החודשי הבסיסי, שכאמור "דופק כמו שעון" בשירות הציבורי גם בתקופת משבר כזו, ולכן זו פגיעה סבירה.
חשוב גם לזכור שעל הפרק עומדות יוזמות ומחשבות מרחיקות לכת הרבה יותר ביחס לשירות הציבורי ולהתאמתו למציאות שתיווצר במשק בתוך ולאחר המשבר - מקיצוץ בכח האדם, עובר דרך שינוי הסכמי השכר, הקטנת מספר ימי החופשה השנתית וכד', ועד לקיצוצי שכר דרמטיים, שמן הסתם, אם יוחלט עליהם, יבוצעו אף הם בצורה דיפרנציאלית ויושתו בעיקר על בעלי רמות השכר הגבוהות.
לא בטוח שבמציאות של קיצוצי עומק הכרחיים בתקציב המדינה יהיה מנוס מכך, ויש לקוות שההסתדרות - שלא פעם בעבר העדיפה את האינטרסים של העובדים החזקים והמקושרים על פני העובדים החלשים, והתעקשה, לדוגמא, שתוספות שכר יחולו באחוזים שווים על כלל המגזר הציבורי ולא יתעדפו את בעלי השכר הנמוך - תעדיף הפעם את טובתם של העובדים החלשים ותפעל באופן זה עם הממשלה.
יתרה מזו, בסקטורים רבים בשירות הציבורי החלופה שקיצוץ מסויים בעלות ההעסקה היא פיטורין מידיים בלתי נמנעים. כך, למשל, בשלטון המקומי שסובל אף הוא מגידול בהוצאות וקיטון בהכנסות כתוצאה מהמשבר, מהר מאוד לא תהיה ברירה ורשויות יתחילו לסגור כל מיני פרויקטים שאינם בליבת העשיה שלהם ולפטר את העובדים המועסקים בהם. כך שדווקא הצעה כזו יכולה למנוע פיטורין ולשמר לא מעט מקומות עבודה.
כך שאל מול החלופות הללו, החלופה של ביטול דמי ההבראה והביגוד היא החלופה הכי פחות פוגענית וממילא הכי הגיונית.
ושוב, שותפיי לשירות הציבורי (כן, גם אני נמנה עליכם והקיצוץ הזה בהחלט יושת גם עלי, ובשמחה רבה!), עם כל הקושי, תחשבו על חבריכם, שכניכם, וקרובי המשפחה שלכם במגזר הפרטי, שחיים עכשיו בחוסר ודאות מוחלט לגבי עתידם ופרנסתם ואין להם מינימום של ביטחון התעסוקתי או וודאות לגבי היכולת שלהם לפרנס את משפחתם בחודש הבא, בשעה שאצלכם המשכורת נכנסת בראשון לחודש כסדרה (גם אם לתקופה מסויימת בלי שעות נוספות, דמי נסיעה וכד'). תסתכלו ימינה ושמאלה ותקבלו פרופורציות.
אנשים אחים אנחנו, והערבות ההדדית הזו מחייבת התגייסות של כולנו. עכשיו אשמח אם תגיבו בצורה מכובדת, גם אם אתם עדיין לא מסכימים איתי - וזה כמובן לגיטימי לחלוטין - כדי שנוכל לנהל שיח ענייני שגם יהיה מועיל.