מינוף הקורונה

אל"מ במיל' טל בראון במאמר על האתגרים וההזדמנויות העומדות בפני מדינת ישראל בזמן ההתמודדות עם מגפת הקורונה ביחסים מול ערביי האזור

אל"מ (מיל') טל בראון , כ"ו בניסן תש"פ

מעבדת קורונה
מעבדת קורונה
צילום: איסטוק

מגפת הקורונה הציבה ותמשיך להציב אתגרים רבים ומשמעותיים בתחומי חיים רבים בפני מדינת ישראל.

במאמרי זה אפתח זרקור מוגבל אך משמעותי לדידי, הקושר בין מצב הכלכלה וחלקים מהמשק הישראלי, לבין מערכות היחסים עם שכנינו הערבים בפרט ויתר מדינות העולם, תוך הצגת ההזדמנויות הנקרות בפנינו, כחלק מאסטרטגיית היציאה מהמשבר והפיכתו להזדמנות גדולה עבור מדינת ישראל.

תמונות מצב לדוגמא

  • תמונה ראשונה- אלפי צעירים שבו ארצה מכל קצוות תבל לאור מגפת הקורונה הפוקדת את העולם. צעירים שהשתחררו מהצבא וטסו לטייל כדי להינות מתחושת החופש והשלווה, מצאו עצמם לפתע חזרה בבית, בבידוד, ולאחריו בסגר ובמצב כלכלי וחברתי מאתגר ושונה מכל מה שהכירו בעבר.

אותם צעירים נמצאים עתה, קצת מוקדם מהמתוכנן מבחינתם, בצומת דרכים משמעותית בחייהם, נדרשים הם ל"חשב מסלול מחדש": האם יספיקו להיבחן במבחן הפסיכומטרי או אפילו רק לשפר בגרויות, האם נכון להירשם וללמוד כבר בשנת הלימודים האקדמית הקרובה או שמא כדאי לטוס לעוד טיול, למצוא עבודה, ללמוד מקצוע או לפתוח עסק?

  • תמונה שנייה- המשק הישראלי עובר עתה טלטלה קשה עת ענפים שלמים נמצאים על סף משבר וקריסה. בחלק מהענפים נובע הדבר מההנחיות וההוראות הממשלתיות לגביהן אין כרגע הרבה מה לעשות ולשנות, אך ישנם ענפים אחרים המשוועים לידיים עובדות.

קחו לדוגמא את החקלאות בבקעת הירדן, הסובלת קשות ממחסור בידיים עובדות נוכח העדרם של כ-6000 עובדים ערבים שיציאתם לעבודה נמנעת בעת הזו, דווקא על ידי גורמים ברשות הפלסטינית, למרות מתן התנאים הפיזיים הנאותים מצד החקלאים והיתרים רשמיים מהמנהל האזרחי הישראלי. 

כך, מאות פועלים ערבים מכפרי השומרון ובקעת הירדן נאלצו לשוב לבתיהם תחת איומים מצד גורמים שונים ברשות הפלסטינית, שאף החרימו תעודות זהות ורישיונות נהיגה, לבל יעזו הפועלים להישאר במשקים הישראלים ולסייע לחקלאים.
תחקירו המיוחד של ברוך ידיד שהתפרסם בערוץ 20 מצביע על מגמה ברורה זו בה נוקטת הרשות הפלסטינית, שרצונה, ככל הנראה, לנצל את משבר הקורונה בכדי למוטט את החקלאות הישראלית בבקעת הירדן ובכך לפגוע בסופו של דבר לא רק בכלכלה בטווח הקצר, אלא לסכל את הריבונות הישראלית באזור בטווח הארוך. 

המלצות

  • המלצה ראשונה- שעת רצון היא זו וקריאה לעבודה עברית! 

"כיבוש העבודה" היא אידאולוגיה שנוצרה בתקופת ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, לכיבוש כל ענפי העבודה ברחבי הארץ בידי הפועל העברי. יהודים נקראו וידעו להפשיל שרוולים בכדי לבנות בתים וקיבוצים, לאחוז בטוריה ובמחרשה ולעבד בכוחות עצמם את אדמת הארץ, תלם אחר תלם, דונם ועוד דונם עד הגבול.

כך היה גם בעת המאורעות בשנת 1936 הידועים בשמם "המרד הערבי הגדול" כשבחודש אפריל 1936 פרצה "שביתה ערבית" ובמסגרתה נאסרה יציאת פועלים ערבים לעבודה אצל היהודים. הערבים חשבו בזמנו להכניע את שלטונות המנדט הבריטי, לגרום לקריסת הכלכלה היהודית בארץ ישראל ובסופו של דבר להביא לידי מימוש הדרישות הערביות ביחס ל"פלשתינה".

מניעת יציאתם של ערבים לעבודה אצל היהודים הביאה דווקא לתוצאה הפוכה- הכלכלה הערבית החלה לפשוט רגל, בהנהגה הערבית הרשמית החלו להתגלות בקיעים והעבודה העברית החלה פורחת. אילולא השביתה הערבית, לא היה מוקם בזמנו נמל תל אביב על ידי חברת "אוצר מפעלי ים", שמניותיה נרכשו על ידי הציבור היהודי והעבודות בה בוצעו על ידי יהודים יוצאי יוון ברובם.
סופו של המרד הערבי ידוע, תרומתו לעצמאות ישראל, למשק העבודה העברי ולשגשוג הכלכלה בישוב היהודי הייתה רבה.

לפיכך, ממשלת ישראל צריכה עתה לעודד את החיילים המשוחררים, לקרוא לצעירים ששבו ארצה ממסעותיהם בעולם הגדול (חלקם בסיוע המדינה ועל חשבונה), לחניכי תנועות הנוער, המכינות ושנות השירות באשר הן, להירתם ולסייע לחקלאות העברית בכל הארץ, בדגש על המקומות בהם התבססו על ידיהם של פועלים ערבים מהרשות הפלסטינית. 

בסוף שנת תר"פ, לפני כמאה שנים, כתב הראי"ה קוק איגרת אותה שלח אל האיכרים העבריים ובה כתב בין היתר: "ועתה כמה חובה כפולה ומכופלת היא על ישובנו כלו, וביחוד עליכם אחינו האכרים והכורמים, אשר על אדמת הקדש, אשר התאזרחתם בארץ ונטעתם עליה. עכשיו הגיע הזמן להחלץ חושים כלנו, בעד העבודה העברית.

עתה בא התור של "וחי אחיך עמך", ביחש לנתינת עבודה בכל מקצעות המשק שלנו בישובנו כולו בכל מלא רחבו והקיפו... העבודה הישראלית מכרחת היא להיות עכשיו, עולה כפורחת בארצנו הקדושה. כל מניעה שבעולם אסור לה להיות חוצצת בינינו ובין חובת הקודש הזאת. עלינו לזכור מה היא חובתנו הכוללת לעמנו ולארצנו כעת חיה. עלינו לזכור כמה אוצרות סגולה ישנם בין צעירי אחינו הללו, שיהיו לברכה ולתהלה בארץ".

את אגרתו מסיים הראי"ה קוק במילים אלו: " הרימו נס של עבודת-אחים, עבודת ישראל, על אדמת ישראל. וצור ישראל, ירים מהרה נס לגויים, ונדחי ישראל יכנס מארבע כנפות הארץ. וירום קרן לעמו על אדמת קדשו וחבל נחלתו לעולמים".

  • המלצה שנייה- השכלה עתה! הארכת מועדי הרישום לאוניברסיטאות ולמוסדות האקדמיים ופתיחתם המחודשת של אלו שנסגרו, לצד פיתוח ומיסוד תחום הלמידה מרחוק באופן מקצועי ולטווח ארוך.

מצבים מיוחדים דורשים מענים ופתרונות ייחודיים. היצמדות לנהלים ופרוצדורות רישום הנכונות לשנים שגרתיות ורגילות, אינן תקפות לשנה ייחודית ומאתגרת זו. 

בכדי שמאות ואלפי צעירים ששבו ארצה בחופזה, לא יבזבזו שנה בחייהם ומשאבים שלהם, של משפחותיהם ושל המדינה בכללותה, נדרשת חשיבה מחודשת אודות האופן בו ישולבו המתאימים והמעוניינים בדבר בשנת הלימודית האקדמית הקרובה.

לפיכך, יש לפתוח מידית ומחדש את הרישום לפקולטות שמועד הרישום אליהם היה הראשון להיסגר, כדוגמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בכך יהיה כדי לנצל גם את גל האהדה למקצועות הרפואה בעת המלחמה בנגיף הקורונה, בדומה לביקוש ליחידות קרביות לאחר מבצע צבאי מוצלח או חו"ח מלחמה, ולהשלים פערים קריטיים ברופאים לצד מניעת זליגתם של צעירים ללימודי רפואה בחו"ל דווקא.

יש לאפשר תנאי קבלה מתחשבים, המותאמים למצב למעוניינים ללמוד באקדמיה כבר השנה, לאור העובדה כי בגרויות נדחו ומבחני פסיכומטרי לא מתאפשרים בהכרח לכל המעוניין לבצעם או להשלימם, ולו רק בכדי לשפר ציון.

בנוסף לאמור עד כה, יש לפעול בהקדם למקסום ומינוף ההכשרות המקצועיות וההסבות למקצועות שונים.
הסגר המתמשך חשף רבים לפלאי הטכנולוגיה. מעסיקים ומועסקים, ספקים ולקוחות, מורים ותלמידים, בני משפחה וילדים, כולם מתקשרים באמצעות שיחות וידאו מהמחשב האישי או הטלפון החכם. 

זוהי השעה לשנות דפוסי עבודה, למידה וחשיבה. זו העת ליצור, לפתח ולמסד קורסים ללמידה מרחוק ולא רק בעבור תלמידי בתי הספר אלא גם בעבור סטודנטים בתחומים רבים ומגוונים, עובדים הזכאים והזקוקים להשתלמויות מקצועיות וסתם אזרחים המעוניינים לקנות ידע, השכלה ואף מקצוע לחיים.

  • המלצה שלישית- חזרה לעצמאות יצרנית.

מדינת ישראל, ממרום 72 שנותיה, חוותה בעברה תלות כאובה באספקה של מוצרים, מרכיבים ותוצרת זרה. 
כך היה בשעתו עם החרם הערבי שהיווה אמצעי לוחמה כלכלית בו השתמשו מדינות ערב כחלק ממאבקן במדינת ישראל. החרם שהחל בשנת 1945, טרם הקמת המדינה, הועצם בשנת 1951 בעקבות החלטת הליגה הערבית כי אף מדינה ערבית לא תקיים יחסים כלכליים עם חברות המקיימות יחסים כלכליים עם מדינת ישראל, אילץ את מדינת ישראל למצוא חלופות שונות ויצירתיות למוצרים חיוניים למשק.

דוגמא נוספת הינה האמברגו הצרפתי על יצוא נשק צרפתי לישראל, שהוטל זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים. האמברגו הביא לסיומה הפתאומי של תקופת בה שגשג שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות, ובכללו להפסקת הצטיידותו של צה"ל באמצעי לחימה צרפתיים, החלפתם באמריקאים ומעבר לייצור מקומי. 

בזכות האמברגו הצרפתי הפנתה ממשלת ישראל תקציבים ומאמץ רב לפיתוח התעשייה הביטחונית הישראלית, שכיום הינה מהגדולות, המתוחכמות והמפוארות בעולם כולו. כך ניתן לציין את פיתוחם של מטוסי קרב כדוגמת הנשר והכפיר כחליפים למיראז' בזמנו. הקמת מפעל 'מנועי בית שמש', פיתוח טילים מתקדמים, ספינות טילים חדישות מתוצרת מספנות ישראל ועוד.

המוסד לתפקידים מיוחדים שעסק בהבאת אמצעי לחימה ומפרטים טכניים עבורם, מוטב שלא יעסוק במבצעי הבאת מטושים וערכות מיגון ובדיקה אם יש יכולת וידע ליצרם בארץ. היחידה הטכנולוגית באמ"ן המייצרת אמצעים ייחודיים במספרים קטנים, לא צריכה לפתח מכונות הנשמה בהיקפים גדולים אם יש יכולת תעשייתית לעשות כן. מטוסי המטען הישראליים לא צריכים לייבא מיליוני ביצים מאירופה, לצד ציוד רפואי ועגבניות מטורקיה תחת התנייה של שיווק גם לרצועת עזה, באדיבות הסולטן ארדואן, בשעה שיש כאן את התרנגולות, המוחות והיכולות לספק כל זאת, בהערכות נכונה ולא רק בשעת מצור או מלחמה. 

המלצתי לפיכך הינה להקים וועדה שתבחן את יכולות הייצור העצמאיות של המשק הישראלי בתחומים השונים ולא רק הביטחוניים- צבאיים גרידא, כי אם גם בתחומי התעשייה הרפואית, החקלאות ועוד. זאת מתוך כוונה לשמור על עצמאות יצרנית ולעודד חקלאים, תעשיינים ויזמים מתחומים נוספים לפעול ולייצר משטח מדינת ישראל. הרי כולם יחדיו מהווים מרכיבים בביטחון הלאומי של מדינת ישראל לדורי דורות.

לסיכום 

מהדוגמאות הספורות שהוצגו, למדים אנו כי בצד כל איום וסיכון ישנה גם ההזדמנות להתחדשות וליצירתיות. על מדינת ישראל לפעול ערב יום עצמאותה ה-72 בכדי להמשיך ולבסס את ריבונותה המדינית ועצמאותה הכלכלית, למנף ולחדש את שגשוגה ופריחתה בתקופה מאתגרת זו שתיזכר בדפי ההיסטוריה כ"אביב הקורונה".