ובכן, פעילי חיזבאללה שוב פרצו את גדר המערכת בגבול הצפון. על פי דובר צה"ל, מדובר שוב בניצולו של "שטח מת"- נקודה עיוורת בתצפיות צה"ל- בדומה לדפוס הפעולה שאפיין את חטיפת החיילים בנקודת דיווח 105 בשנת 2006.
התירוץ הרשמי להפרה הנוכחית של החלטה 1701 הינו כי מדובר בתגובה (שהיא כשלעצמה מעין אזהרה) על תקיפת כלי-רכב בו נסעו פעילי חיזבאללה בגבול סוריה-לבנון, תקיפה המיוחסת לישראל.
לאחר קרוב לארבעה עשורים של היכרות צפופה עם ארגון חיזבאללה, על ישראל לקחת את ההצהרות בדבר "תגובה" עם קורטוב של מלח. ייתכן שמבחינת נסראללה, פריצת הגדר מאותתת על כך ששוב בשלו התנאים לסבב עימותים נוסף עם ישראל, באותה מתכונת נושנה של חטיפה-עימות צבאי-מיקוח-הבנות.
חיזבאללה אינו תוקף סתם, אלא תוקף את ישראל רק כאשר הדבר מתאים לו, לאחר שהתנאים בשטח מבשילים למאזן נכון של שיקולי רווח-הפסד.
מדובר במערכת שיקולים הכוללת, בראש ובראשונה, את הערכת הסיכונים הכרוכים בביצוע הפעולה בהסתמך על פרמטרים שונים: עוצמתו של הארגון ביחס לעוצמתו של צה"ל, מוכנות העורף הישראלי, והחשוב מכל - איתנות החברה הישראלית ויכולתה לעמוד בלחצים הסטטיים הכרוכים בעימות מתמשך. שיקולים אלו משובצים במערכת נוספת, רחבה יותר, הכוללת הערכות לגבי התשואה הפוליטית (פנים לבנונית ובין-לאומית) וכן הרווחים האידיאולוגיים (העלאת קרנה של השיעה בעולם המוסלמי) הטמונים בפעולה.
שיקולים אלו אינם ליניאריים אלא בעלי אופי מורכב. חיזבאללה לא יתקוף כאשר הוא הכי חזק, אלא כאשר הוא חזק מספיק לאמץ את עמדת התוקפן ה"חלש" בעימות א-סימטרי. במובן זה, הולך חיזבאללה על חבל דק: כארגון שביצע בשני העשורים האחרונים מעבר מארגון-טרור לצבא-טרור, עליו להגביל באופן מודע את התעצמותו בכדי להישאר בתחומי העימות הא-סימטרי המוגבל, תחום בו הוא מתפקד בצורה אופטימלית.
חיזבאללה הושפע, כמובן, מחיסולו של אדריכל מודל מלחמת הצללים, הגנרל סולימאני, כמו גם מחיסולם של בכירים נוספים במהלך השנה. אך עם זאת, הוצאתן לפועל של תכניות מגירה טקטיות אינה תלויה בנוכחותה של פרסונה כזו או אחרת.
הפרמטר הבא- עוצמתו של צה"ל- אף הוא אינו ליניארי. העובדה שצה"ל חזק אינה אומרת בהכרח שעוצמתו תבוא לידי ביטוי במסגרת עימות מוגבל וא-סימטרי, המאופיין בלחימה מבוזרת. בינואר השנה אמר רס"ן בדימוס בנימין עמי-דרור בראיון לד"ר אורי מילשטיין (מעריב 25.1.2020), כי להערכתו לוחמי חיזבאללה הינם בעלי רמת חיילות גבוהה יותר מזו של לוחמי צה"ל, החל מרמת הפרט ועד לרמת המחלקה.
במסגרת סוג העימותים שמכתיב חיזבאללה, אלו בדיוק התנאים הנכונים: צימצומו של צה"ל החזק והטכנולוגי לצוואר בקבוק בו רמת החיילות המסורתית מקבלת משמעות בלתי פרופורציונלית, לטובתו של חיזבאללה. כך מתאפשר לצבא גרילה להביס את מי שנתפסת בעולם כמעצמה גרעינית.
באשר למוכנותו של העורף הישראלי, הרי שמשבר הקורונה הנוכחי הוכיח כי קבלת ההחלטות בעתות חירום אינה מתבצעת כראוי, בלשון המעטה. הריטואל הקבוע והמוכר עוד מתקופת מלחמות הגנרלים של 1973 ממשיך לייצר החלטות שגויות ורוויות אגו. כאשר המערכת אינה יכולה להתמודד עם שפעת, הרי שבוודאי איננה מוכנה לספוג סבב לחימה ממושך.
מוכנות העורף הישראלי קשורה בהכרח לאיתנותה ולאחדותה של החברה הישראלית. מנאומיו של נסראללה עולה כי הוא מכיר את הלך הרוח של החברה הישראלית לפני ולפנים. בנאומיו והצהרותיו הוא מיטיב לזהות חולשה, לדרוך על כל היבלות וללחוץ על כל הכפתורים.
הוא ממנף כל סממן של דקדנטיות, שחיתות שלטונית, הבדלי מעמדות, עוולות חברתיות, גזענות ופילוג בחברה הישראלית. במתקפתו האחרונה של חיזבאללה על רכב צה"לי פרסם הארגון כי הוא נמנע מלירות על חייל ממוצא אתיופי. מטרתה של ההצהרה הייתה להוסיף שמן למדורת מחאת יוצאי אתיופיה, אשר מחו באותה העת על שיטור-יתר ואלימות משטרתית כלפי בני העדה.
ניתן להעריך כי השלכת הרפש ההדדית שאפיינה את שלושת מערכות הבחירות האחרונות (בואכה רביעית) הייתה כמוזיקה לאוזניו של נסראללה, בין אם מדובר היה בקונצרט או בדרבוקה, ובל נתפלא אם השיח המפלג כלפי חרדים בהקשר למגיפת הקורונה יחזור אלינו כבומרנג תעמולתי בבוא היום.
תקצר היריעה מלפרט את הרווחים הפוליטיים והאידיאולוגיים שיפיק חיזבאללה מתקיפה כעת. ניתן לומר כי מתקפה שכזו תסייע לו להישאר רלוונטי ולשדר עסקים כרגיל, לאחר שהורד על ברכיו בשל סנקציות כלכליות וחיסולים בשנה החולפת.
על ישראל להתייחס לפרצה בגדר כאל פרצה בהרתעה הישראלית, ולדאוג- בטרם יסלים העימות- כי הפורץ גדר- יישכנו נחש.
הכותב הינו בוגר התמחות בחקר הטרור במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי